Biathlon

במילה אחת - אייייייי! ברצינות - לא היה לי כזה כיף מאז הטירונות. ונתחיל מההתחלה: מאז הפעם האחרונה שפרסמתי חדשות הרבה קרה. עברתי לדירה החדשה, ישנתי על מיטה מתנפחת שקניתי ב kmart, ואת ארוחות הערב אני בינתיים אוכל בחוץ. בסוף השבוע האחרון קניתי מיטה ב ebay שעלתה לי רק מאה דולר אוסטרלי (שלוש מאות שקל למיטה זוגית) ומספיקה לי עד שיהיו לי שאר הרהיטים שאני צריך. אז אני אוכל לקנות מיטה נורמלית ונוחה יותר, ולמכור את זאת ב ebay אולי ברווח! אני עובד עכשיו בפרוייקט בחברת עורכי דין גדולה (מה זה גדולה? ענקית! מאות אנשים, ליגת כדורגל במשרד וכמה קומות בגורד שחקים). לא יותר מדי מעניין כי אין להם מושג מה הם רוצים ממני, אז אני מנסה למצוא דברים לעזור להם. בסוף השבוע האחרון (לפני שבוע) יצאתי לראות הופעה של זמרת בשם שרה מקלאוד (שהסבירו לי שהיא היתה הסולנית של להקה שהייתה מאד פופולרית לפני כמה שנים - super jesus). ההופעה היתה מעולה, בפאב קטן וחדר מלא אנשים, בשורות מול הבמה הקטנטנה - ממש אינטימי - והכי חשוב - אף אחד לא עישן! אסור לעשן שם!!! איזה תענוג. יצאתי לשם עם תמי (מי שהכיר אותה בארץ - החברה לשעבר של מיקי) שהגיעה לאוסטרליה לביקור מולדת של שבועיים שלושה. ביום שבת היא שוב הזמינה אותי לבלות איתה ועם החברות שלה וחגגנו לה יום הולדת מאוחר בדירה של שתי חברות שלה. אני מחכה שישלחו לי את התמונות. אה, כן - יום לפני זה (יום שישי) לקוח שלי לקח אותי ל"סיבוב בעיר" מכיוון שעזרתי לו מעל ומעבר. אכלנו פסטה במסעדה איטלקית, הלכנו למועדון חשפנות ולקזינו. לפני שאתם חוטפים התקף לב - זה היה רעיון שלו (כמובן - כל מי שמכיר אותי יודע שאני האחרון שילך למקום כזה) אבל כשהוא אמר שהולכים לשם אמרתי לעצמי שאני פה לחוות חוויות ולעשות דברים אחרים. ואם אכלתי שרימפס וקלאמרי - אני יכול לחוות גם דברים אחרים בחוויה האוסטרלית (וזה אומר שאני צריך ללכת למופע דראג בפעם הבאה). על מה שהיה במועדון אין מה לספר. די עצוב האמת...ולפני שאתם שואלים - לא, לא נראה לי שיש לי מה לחפש שם שוב. היום הלכתי שוב לגנים הבוטניים, ובמקום להסתכל על הפרחים הסתכלתי על העצים וראיתי שם מאות עטלפים ישנים - עטופים בכנפי העור שלהם. מייד הוצאתי את המצלמה, אבל כפי שאתם יודעים, אין לי הרבה זום אז התמונות לא משהוא:

עץ מלא בעטלפים:

עטלפים ג'ינג'ים ישנים:

ועכשיו אנחנו מגיעים להיום. היום היה מרוץ ביאתלון. מדובר בריצת 4 ק"מ ושחייה של 300 מטר. המרוץ מאורגן בצורה מסודרת להפליא - מגיעים לחדר כושר\ברכה המגניבים ואז נרשמים - אפשר לבחור באיזה מקצה רוצים להיות - אחד משישה מקצים. ככל שאתה טוב יותר, אתה נרשם למקצים הראשונים, עד חמישים איש למקצה. בתכלס הגיעו היום בערך מאה איש. כל אחד משלם 15 דולר (חמישים שקל) דמי השתתפות, מקבל תדרוך ומחכה למקצה שלו. מתחילים בריצה בפארק (זוכרים? אם לא, תדפדפו אחורה לכתבות הראשונות שלי) ומסיימים בחזרה בברכה. אז נכנסים למסלול מספר שלוש, שוחים לקצה, עוברים למסלול 4, שוחים לקצה ואז לחמש (אתם מבינים את הרעיון - ככה לא שוחים מול מי שאחריכם) עד שמסיימים במסלול 8 - שש ברכות של חמישים מטר. הריצה הייתה קשה - זה תמיד קשה יותר כשאתה מתחרה באחרים. סיימתי את האלפיים הראשונים ב 8 דקות (הפתעתי את עצמי) ואת הארבע ב19 וכמעט מת. ואז התחלתי לשחות. נכנסתי למיים וחטפתי שוק. הבריכה מלאה במיי ים! פעם ראשונה בשבילי. בדקות הראשונות הייתי בטוח שאני טובע - אמנם הבריכה הייתה רדודה אבל לא משנה כמה נשמתי פשוט לא הרגשתי שאני מכניס אוויר. אז האטתי ושחיתי חזה כל הדרך. סיימתי ב 27 דקות ו23 שניות. עכשיו ההפתעה שלא ידעתי לפני כן - בסוף כל מרוץ, הטוב ביותר מהבנים והטובה מהבנות מקבלים פרס (לא קלטתי מה זה היה), ואז יש הגרלה בין כל המששתפים של הרבה פרסים - חילקו בין השאר מסג'ים, ארוחות צהריים יוקרתיות, בגדי ים, כובעים וכל מיני. הפרס הכי מגוחך היה 4 מרוצים עתידיים חינם... כאילו שבמצב שהייתי אחרי המרוץ יכולתי בכלל לחשוב על לעשות עוד 4! לא זכיתי בכלום. הינה תמונה שלי מתלבש אחרי המרוץ: שמים לב עד כמה אני מותש? ואז - אמרו לנו עוד משהוא שלא ידעתי - כרטיסי ההגרלה הם גם קופון להמבורגר עוף בפאב לא רחוק! וכל המשתתפים במרוץ הלכו לפאב, ישבו ודיברו ושתו. אז עכשיו אני בבית, כואב ומת לישון - אז נשתמע!