אז חזרנו מטזמניה!
היה נפלא. ביום הראשון מיהרתי לנמל לחכות לאוניה של אניה.
אחרי חודשיים שלא ראינו אחד את השניה, היה ממש טוב לראות אותה שוב.
נאלצנו לחכות שכל התרמילים והתיקים יורדו, ושהכלב של הסגר ירחרח ויבדוק שלא הבריחו כלום מאנטרקטיקה.
אחרי חצי שעה המתנה, הם שחררו אותם והיה טקס קטן (כל אחד קיבל תעודה שהוא\היא היו באנרקטיקה), לקחנו את התיקים ומיהרנו לרחובות הוברט - עיר הבירה של טזמניה.
טזמניה זהו השם של האי הגדול מדרום לאוסטרליה. למעשה, בשבילי זה היה המקום הדרומי ביותר שבו הייתי. הגודל - 68,401 קילומטר מרובע. בדיוק פי שלוש מישראל (כולל השטחים). אבל רק חצי מליון אנשים - רובם בהוברט.
במקור השם של האי היה Van Diemen's Land על שם ההולנדי שמימן את המסע שבו ראו את טזמניה לראשונה (כמובן, הרבה אנשים ראו את טזמניה לפני כן - אבל הם היה אבוריג'ינים ולכן דעתם לא נחשבה). מאוחר יותר שונה שם האי לטזמניה על שם ההרפתקן ההולנדי שהיה במסע.
הבריטים, כשהקימו את אוסטרליה כבית כלא החליטו שטזמניה זה מקום מצויין...לשלוח אליו אסירים. למעשה - אסירים שהגיעו לאוסטרליה ופשעו באוסטרליה, נשלחו לטזמניה. בתי הכלא בטזמניה עצמה מוקמו על איים מסביב לאי הגדול - כך שאם ברחת מהכלא, היית צריך לשחות אל טזמניה - ועדיין היית תקוע. גאוני.
ביקרנו בשני איים כאלו - "פורט ארתור" (הידוע לשימצה) ו"אי מריה". שניהם עכשין אתרי תיירות מדהימים - ולצטט אסיר אירי שנשלח לכלא שם מסיבות פוליטיות (הוא היה לורד שהתנגד לשלטון הבריטי באירלנד) - "הגעיל אותי למצוא בית כלא באחד מהמקומות היפים בעולם".
אכן - בתי הכלא השקיפו על מפרצים כחולים, יערות ומדשאות.
בדרך לפורט ארתור עצרנו במקום מקלט לחיות והשתעשנו עם החיות שם:
נץ פרגרין- החיה המהירה בעולם (למרות שאני לא חושב שזה הוגן לציטה. אני בטוח שאם נזרוק ציטה ממטוס היא תהיה יותר מהירה מהנץ - שבסך הכל נופל ולא טס)
ינשוף פה-צפרדע אוכל עכבר
ואיך אפשר בלי השד הטזמני? זה חיית הכיס אוכלת הבשר הגדולה ביותר (ששרדה. פעם היה נמר טזמני) וגם הוא כמעט נכחד כי הרגו אותם בהמונים כי הם ממש מציקים, ועכשיו כשהם מוגנים פרצה מגפה שהורגת אותם.
הרבה ציפורים יפות בטזמניה
וגם פרחים יפים
ביום הבא הלכנו לראות את מבשלת הבירה העתיקה "cascade". אני לא שופט של בירה, אבל כולם משבחים את הבירה הטזמנית. ראינו איך עושים בירה, וטעמנו ממבחר הבירות על ארוחת צהריים של סטייק וסלט:
שבע
ביום השלישי נסענו לאי מריה, חנינו וחיכינו למעבורת - סירת מרוץ שמעבירה אורחים בבוקר, ומחזירה בערב (אפשר להשאר ללילה באוהלים, או בבית הכלא העתיק!) האי מקסים - הים ממש כחול ומלא בבעלי חיים גדולים וקטנים, והכל פורח.
פרחים על החוף
כוכב ים על הסלעים
שושנת ים אדמדמה על הסלעים
צדפות קטנות על הסלעים
צוקים צבעוניים. הנה עוד:
למחרת נסענו לפארק מדהים בשם פריסינט (freycinet) שהיה פשוט עותק נשימה. המלון שבחרנו הוא מהיוקרתיים שם - אבל יש שם הכל - ממקומות לאוהלים, חדרים להשכרה, בתים להשכרה ואכסניות. לנו הייתה ביקתה ביער שמעל המפרץ הבא:
טיפסנו שם על ההר והשקפנו על מפרץ "כוס יין" המפורסם:
בערב אכלנו במסעדה של המלון (נפלא) בחוץ על המרפסת שצופה על המפרץ. מקסים. כשהתחלנו לאכול פתאום התיישב ליידנו אורח - פוסום.
הממזרים הקטנים האלו מציקים כמו הראקון האמריקאי - אבל פחות חכמים ולדעתי פחות חמודים. אבל עדיין מאד חמודים. הם מייד קפצו על השולחן שלנו, אבל ממש לאט - לא כי הם פחדו מאיתנו - אלא בגלל שהם חיות לילה ולא רואים טוב כשיש אור - והיה קצת אור במרפסת. נאלצנו לדחוף אותם מהשולחן, ולקחת משמרות ללכת לשירותים - אחד שומר על האוכל, השניה בשירותים, ואז מתחלפים.
היו ליידנו שולחן של תיירים מיפן שאחד מהפוסומים קפץ להם על השולחן והם, במקום להעיף את הפוסום, תפסו את הצלחות וקמו מהשולחן. הם עמדו שם כמה דקות מסתכלים אחד על השני במבוכה, בעוד הפוסום ליקק את המזלגות שלהם בהנאה מרובה. בסוף ריחמתי עליהם ותפסתי את הפוסום (פרווה נעימה) וזרקתי אותו לקול צהלותיהם. חבל שהמצלמה לא הייתה איתנו.
למחרת נסענו לאתר התיירותי של טזמניה - הרי הוא הר הערסל. פארק עצום (גדול יותר מישראל) עם אגמים והרבה מה לראות. לצערי ירד גשם כשהגענו(מה שבדרך כלל קורה שם), ואנחנו הסתגרנו במלון, עם אח בוערת, טיפולי ספא וגלריית תמונות מדהימות.
למחרת התחלנו את הנסיעה חזרה להוברט, ובדרך עצרנו לנוח לייד אגם גדול, שמה שמיוחד שם הוא משהוא שנקרא "אלמוג יבשה". אני עדיין לא בטוח מה זה - אז הנה תמונה של האגם, ותמונה של ה"אלמוג":
חזרנו להוברט וחגגנו את סוף הטיול במסעדה 5 כוכבים על הנמל. המסעדה - "מארק 4" היא פשוט מעולה - וכל ביס גרם לנו להגיד "ואו" ולרצות עוד - אבל למרבה ההפתעה סיימנו את הארוחה שבעים ומרוצים לחלוטין (מחיר - 64 דולר לאדם, לא כולל שתייה).
זהו! רוצים עוד תמונות? לחצו על הקישור הבא
היה נפלא. ביום הראשון מיהרתי לנמל לחכות לאוניה של אניה.
אחרי חודשיים שלא ראינו אחד את השניה, היה ממש טוב לראות אותה שוב.
נאלצנו לחכות שכל התרמילים והתיקים יורדו, ושהכלב של הסגר ירחרח ויבדוק שלא הבריחו כלום מאנטרקטיקה.
אחרי חצי שעה המתנה, הם שחררו אותם והיה טקס קטן (כל אחד קיבל תעודה שהוא\היא היו באנרקטיקה), לקחנו את התיקים ומיהרנו לרחובות הוברט - עיר הבירה של טזמניה.
טזמניה זהו השם של האי הגדול מדרום לאוסטרליה. למעשה, בשבילי זה היה המקום הדרומי ביותר שבו הייתי. הגודל - 68,401 קילומטר מרובע. בדיוק פי שלוש מישראל (כולל השטחים). אבל רק חצי מליון אנשים - רובם בהוברט.
במקור השם של האי היה Van Diemen's Land על שם ההולנדי שמימן את המסע שבו ראו את טזמניה לראשונה (כמובן, הרבה אנשים ראו את טזמניה לפני כן - אבל הם היה אבוריג'ינים ולכן דעתם לא נחשבה). מאוחר יותר שונה שם האי לטזמניה על שם ההרפתקן ההולנדי שהיה במסע.
הבריטים, כשהקימו את אוסטרליה כבית כלא החליטו שטזמניה זה מקום מצויין...לשלוח אליו אסירים. למעשה - אסירים שהגיעו לאוסטרליה ופשעו באוסטרליה, נשלחו לטזמניה. בתי הכלא בטזמניה עצמה מוקמו על איים מסביב לאי הגדול - כך שאם ברחת מהכלא, היית צריך לשחות אל טזמניה - ועדיין היית תקוע. גאוני.
ביקרנו בשני איים כאלו - "פורט ארתור" (הידוע לשימצה) ו"אי מריה". שניהם עכשין אתרי תיירות מדהימים - ולצטט אסיר אירי שנשלח לכלא שם מסיבות פוליטיות (הוא היה לורד שהתנגד לשלטון הבריטי באירלנד) - "הגעיל אותי למצוא בית כלא באחד מהמקומות היפים בעולם".
אכן - בתי הכלא השקיפו על מפרצים כחולים, יערות ומדשאות.
בדרך לפורט ארתור עצרנו במקום מקלט לחיות והשתעשנו עם החיות שם:
נץ פרגרין- החיה המהירה בעולם (למרות שאני לא חושב שזה הוגן לציטה. אני בטוח שאם נזרוק ציטה ממטוס היא תהיה יותר מהירה מהנץ - שבסך הכל נופל ולא טס)
ינשוף פה-צפרדע אוכל עכבר
ואיך אפשר בלי השד הטזמני? זה חיית הכיס אוכלת הבשר הגדולה ביותר (ששרדה. פעם היה נמר טזמני) וגם הוא כמעט נכחד כי הרגו אותם בהמונים כי הם ממש מציקים, ועכשיו כשהם מוגנים פרצה מגפה שהורגת אותם.
הרבה ציפורים יפות בטזמניה
וגם פרחים יפים
ביום הבא הלכנו לראות את מבשלת הבירה העתיקה "cascade". אני לא שופט של בירה, אבל כולם משבחים את הבירה הטזמנית. ראינו איך עושים בירה, וטעמנו ממבחר הבירות על ארוחת צהריים של סטייק וסלט:
שבע
ביום השלישי נסענו לאי מריה, חנינו וחיכינו למעבורת - סירת מרוץ שמעבירה אורחים בבוקר, ומחזירה בערב (אפשר להשאר ללילה באוהלים, או בבית הכלא העתיק!) האי מקסים - הים ממש כחול ומלא בבעלי חיים גדולים וקטנים, והכל פורח.
פרחים על החוף
כוכב ים על הסלעים
שושנת ים אדמדמה על הסלעים
צדפות קטנות על הסלעים
צוקים צבעוניים. הנה עוד:
למחרת נסענו לפארק מדהים בשם פריסינט (freycinet) שהיה פשוט עותק נשימה. המלון שבחרנו הוא מהיוקרתיים שם - אבל יש שם הכל - ממקומות לאוהלים, חדרים להשכרה, בתים להשכרה ואכסניות. לנו הייתה ביקתה ביער שמעל המפרץ הבא:
טיפסנו שם על ההר והשקפנו על מפרץ "כוס יין" המפורסם:
בערב אכלנו במסעדה של המלון (נפלא) בחוץ על המרפסת שצופה על המפרץ. מקסים. כשהתחלנו לאכול פתאום התיישב ליידנו אורח - פוסום.
הממזרים הקטנים האלו מציקים כמו הראקון האמריקאי - אבל פחות חכמים ולדעתי פחות חמודים. אבל עדיין מאד חמודים. הם מייד קפצו על השולחן שלנו, אבל ממש לאט - לא כי הם פחדו מאיתנו - אלא בגלל שהם חיות לילה ולא רואים טוב כשיש אור - והיה קצת אור במרפסת. נאלצנו לדחוף אותם מהשולחן, ולקחת משמרות ללכת לשירותים - אחד שומר על האוכל, השניה בשירותים, ואז מתחלפים.
היו ליידנו שולחן של תיירים מיפן שאחד מהפוסומים קפץ להם על השולחן והם, במקום להעיף את הפוסום, תפסו את הצלחות וקמו מהשולחן. הם עמדו שם כמה דקות מסתכלים אחד על השני במבוכה, בעוד הפוסום ליקק את המזלגות שלהם בהנאה מרובה. בסוף ריחמתי עליהם ותפסתי את הפוסום (פרווה נעימה) וזרקתי אותו לקול צהלותיהם. חבל שהמצלמה לא הייתה איתנו.
למחרת נסענו לאתר התיירותי של טזמניה - הרי הוא הר הערסל. פארק עצום (גדול יותר מישראל) עם אגמים והרבה מה לראות. לצערי ירד גשם כשהגענו(מה שבדרך כלל קורה שם), ואנחנו הסתגרנו במלון, עם אח בוערת, טיפולי ספא וגלריית תמונות מדהימות.
למחרת התחלנו את הנסיעה חזרה להוברט, ובדרך עצרנו לנוח לייד אגם גדול, שמה שמיוחד שם הוא משהוא שנקרא "אלמוג יבשה". אני עדיין לא בטוח מה זה - אז הנה תמונה של האגם, ותמונה של ה"אלמוג":
חזרנו להוברט וחגגנו את סוף הטיול במסעדה 5 כוכבים על הנמל. המסעדה - "מארק 4" היא פשוט מעולה - וכל ביס גרם לנו להגיד "ואו" ולרצות עוד - אבל למרבה ההפתעה סיימנו את הארוחה שבעים ומרוצים לחלוטין (מחיר - 64 דולר לאדם, לא כולל שתייה).
זהו! רוצים עוד תמונות? לחצו על הקישור הבא
 |
| Tasmania 2008 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה