Biathlon

במילה אחת - אייייייי! ברצינות - לא היה לי כזה כיף מאז הטירונות. ונתחיל מההתחלה: מאז הפעם האחרונה שפרסמתי חדשות הרבה קרה. עברתי לדירה החדשה, ישנתי על מיטה מתנפחת שקניתי ב kmart, ואת ארוחות הערב אני בינתיים אוכל בחוץ. בסוף השבוע האחרון קניתי מיטה ב ebay שעלתה לי רק מאה דולר אוסטרלי (שלוש מאות שקל למיטה זוגית) ומספיקה לי עד שיהיו לי שאר הרהיטים שאני צריך. אז אני אוכל לקנות מיטה נורמלית ונוחה יותר, ולמכור את זאת ב ebay אולי ברווח! אני עובד עכשיו בפרוייקט בחברת עורכי דין גדולה (מה זה גדולה? ענקית! מאות אנשים, ליגת כדורגל במשרד וכמה קומות בגורד שחקים). לא יותר מדי מעניין כי אין להם מושג מה הם רוצים ממני, אז אני מנסה למצוא דברים לעזור להם. בסוף השבוע האחרון (לפני שבוע) יצאתי לראות הופעה של זמרת בשם שרה מקלאוד (שהסבירו לי שהיא היתה הסולנית של להקה שהייתה מאד פופולרית לפני כמה שנים - super jesus). ההופעה היתה מעולה, בפאב קטן וחדר מלא אנשים, בשורות מול הבמה הקטנטנה - ממש אינטימי - והכי חשוב - אף אחד לא עישן! אסור לעשן שם!!! איזה תענוג. יצאתי לשם עם תמי (מי שהכיר אותה בארץ - החברה לשעבר של מיקי) שהגיעה לאוסטרליה לביקור מולדת של שבועיים שלושה. ביום שבת היא שוב הזמינה אותי לבלות איתה ועם החברות שלה וחגגנו לה יום הולדת מאוחר בדירה של שתי חברות שלה. אני מחכה שישלחו לי את התמונות. אה, כן - יום לפני זה (יום שישי) לקוח שלי לקח אותי ל"סיבוב בעיר" מכיוון שעזרתי לו מעל ומעבר. אכלנו פסטה במסעדה איטלקית, הלכנו למועדון חשפנות ולקזינו. לפני שאתם חוטפים התקף לב - זה היה רעיון שלו (כמובן - כל מי שמכיר אותי יודע שאני האחרון שילך למקום כזה) אבל כשהוא אמר שהולכים לשם אמרתי לעצמי שאני פה לחוות חוויות ולעשות דברים אחרים. ואם אכלתי שרימפס וקלאמרי - אני יכול לחוות גם דברים אחרים בחוויה האוסטרלית (וזה אומר שאני צריך ללכת למופע דראג בפעם הבאה). על מה שהיה במועדון אין מה לספר. די עצוב האמת...ולפני שאתם שואלים - לא, לא נראה לי שיש לי מה לחפש שם שוב. היום הלכתי שוב לגנים הבוטניים, ובמקום להסתכל על הפרחים הסתכלתי על העצים וראיתי שם מאות עטלפים ישנים - עטופים בכנפי העור שלהם. מייד הוצאתי את המצלמה, אבל כפי שאתם יודעים, אין לי הרבה זום אז התמונות לא משהוא:

עץ מלא בעטלפים:

עטלפים ג'ינג'ים ישנים:

ועכשיו אנחנו מגיעים להיום. היום היה מרוץ ביאתלון. מדובר בריצת 4 ק"מ ושחייה של 300 מטר. המרוץ מאורגן בצורה מסודרת להפליא - מגיעים לחדר כושר\ברכה המגניבים ואז נרשמים - אפשר לבחור באיזה מקצה רוצים להיות - אחד משישה מקצים. ככל שאתה טוב יותר, אתה נרשם למקצים הראשונים, עד חמישים איש למקצה. בתכלס הגיעו היום בערך מאה איש. כל אחד משלם 15 דולר (חמישים שקל) דמי השתתפות, מקבל תדרוך ומחכה למקצה שלו. מתחילים בריצה בפארק (זוכרים? אם לא, תדפדפו אחורה לכתבות הראשונות שלי) ומסיימים בחזרה בברכה. אז נכנסים למסלול מספר שלוש, שוחים לקצה, עוברים למסלול 4, שוחים לקצה ואז לחמש (אתם מבינים את הרעיון - ככה לא שוחים מול מי שאחריכם) עד שמסיימים במסלול 8 - שש ברכות של חמישים מטר. הריצה הייתה קשה - זה תמיד קשה יותר כשאתה מתחרה באחרים. סיימתי את האלפיים הראשונים ב 8 דקות (הפתעתי את עצמי) ואת הארבע ב19 וכמעט מת. ואז התחלתי לשחות. נכנסתי למיים וחטפתי שוק. הבריכה מלאה במיי ים! פעם ראשונה בשבילי. בדקות הראשונות הייתי בטוח שאני טובע - אמנם הבריכה הייתה רדודה אבל לא משנה כמה נשמתי פשוט לא הרגשתי שאני מכניס אוויר. אז האטתי ושחיתי חזה כל הדרך. סיימתי ב 27 דקות ו23 שניות. עכשיו ההפתעה שלא ידעתי לפני כן - בסוף כל מרוץ, הטוב ביותר מהבנים והטובה מהבנות מקבלים פרס (לא קלטתי מה זה היה), ואז יש הגרלה בין כל המששתפים של הרבה פרסים - חילקו בין השאר מסג'ים, ארוחות צהריים יוקרתיות, בגדי ים, כובעים וכל מיני. הפרס הכי מגוחך היה 4 מרוצים עתידיים חינם... כאילו שבמצב שהייתי אחרי המרוץ יכולתי בכלל לחשוב על לעשות עוד 4! לא זכיתי בכלום. הינה תמונה שלי מתלבש אחרי המרוץ: שמים לב עד כמה אני מותש? ואז - אמרו לנו עוד משהוא שלא ידעתי - כרטיסי ההגרלה הם גם קופון להמבורגר עוף בפאב לא רחוק! וכל המשתתפים במרוץ הלכו לפאב, ישבו ודיברו ושתו. אז עכשיו אני בבית, כואב ומת לישון - אז נשתמע!

Quick Update

Hey everyone. No hebrew on this machine - so I will be brief. Got an apartment. Address is 36/30-40 Garden Street Alexandria Sydney (if you want to send me things from Israel - remember not to send food!) I will be shopping for furniture in the coming weekend and will post a full report soon! bye!

Tennis Pictures

מכת פתיחה מושלמת (ישר לרשת)
גיא'אן הבלתי מנוצח (בינתיים) מראה לכדור איך משחקים בסרי לנקה
דיויד מפסיד לי (אוקי, האמת שאם מחשבים את כל המשחקים זה היה תיקו)
לפני המשחק
אחרי המשחק

Australia Day In Canberra

למי שלא יודע, היום ב 1788 נחתו הבריטים על אדמת אוסרטליה. ולכן היום הזה נודע כיום אוסטרליה. זהו למעשה המקביל האוסטרלי ליום העצמאות שלנו, רק שהם לא היו צריכים להלחם על העצמאות שלהם - הם פשוט חיכו כ 110 שנים עד שהבריטים ויתרו עליהם.
בקנברה החגיגות התחילו אתמול (25.1) בערב מתחת לבניין הפרלמנט. דמיינו לעצמכם מופע רוק על הדשא של הכנסת...קשה? לא באוסטרליה! כשהגענו בשמונה בערב הדשא של הפרלמנט כבר היה מלא באנשים יושבים על שמיכות, עומדים בתורים ארוכים לקנות בירה או לשירותים ורוקדים...
המופע היה כולו שירים של להקות שונות (כולל כוכבי "כוכב נולד" האוסטרלי) עם מנחה שבין להקה ולהקה שאל את הקהל שאלות טריויה על ההיסטוריה של אוסטרליה. כל המופע היה בשידור חי באחת מתחנות הטלויזיה האוסטרליות (יש בערך 8 כאלו), וכולו תוזמן בשביל הטלויזיה - כשעצרו לפרסומות עלה המנחה ושאל את שאלות הטריויה, כשחזרו מפרסומות עלתה להקה לבמה. המופע הסוגר של הלילה היה הופעה של הלהקה של ראסל קראו (השחקן מגלדיאטור) שבזמנו הפנוי שר. לא טוב, אבל שר.
היינו שם חמישה - אני, ברט ואישתו (שותפים שלי לדירה של העבודה בקנברה), דיויד וגיא'אן (תמונות שלהם מחר ממגרש הטניס!). רוב האנשים מסביבנו היו האוסטרלים החביבים שכולנו מכירים ואוהבים - מחייכים, צוחקים ואדיבים. אבל היוצאים מהכלל הפתיעו אותנו. הראשון היה בחור צעיר שהחליט שהוא חייב לגימה מהבירה של גיא'אן. זה כשלעצמו מובן, אבל לא כשרואים את גיא'אן- גיא'אן הוא בחור בן 27 מסרילנקה בגובה מטר תשעים ושוקל מאה קילו של (הרוב) שרירים. למה הבחור החליט שזה בסדר להטפל דווקא אליו ממש לא ברור לי. אולי כי גיא'אן החזיק שתי כוסות בירה - אחת בכל יד (בחור גדול שותה הרבה!). לאחר שנסיונות השכנוע לא צלחו בידו, הבחור פשוט תפס את היד של גיא'אן וניסה למשוך אותה אליו לפה. כוס הפלסטיק נשברה ורוב הבירה נשפכה. גיא'אן (שהיה בעברו שומר כניסה בבאר, והוא בחור מתון ורגוע) פשוט נתן לו את מה שנשאר מהכוס ובעדינות דחף אותו שימשיך הלאה. הבחור הבין את הרמז ונעלם.
לי לעומת זאת אין את הנוכחות המאיימת של שומר בארים בדימוס, ובסוף האירוע נעמד ליידי בחור קטן שהתחיל לשאול אותי שאלות. אני חייב לציין שעדיין הייתי לבוש בבגדי העבודה שלי - מכנסי בד שחורים, וחולצה מכופתרת לבנה אלגנטית. אולי בגלל זה הייתי מראה קצת חריג בקהל שהיה כולו בחולצות T וג'ינס. אולי גם המצלמה על החגורה שלי היוותה סימן שאני לא בדיוק נולדתי בערבות אוסטרליה. הבחור, לאחר שווידא שאין לי מושג על מה הוא מדבר התחיל לקלל ולאיים עלי שאני אפסיק להסתכל על הבחורות האוסטרליות (מודה באשמה). אני חייב להודות שלא ידעתי בדיוק איך להגיב - הבחור היה שיכור בברור, וכמובן שניסה לפצות על הגודל שלו באלימות מילולית ופיזית - כולל איומים ש"שריקה אחת והחברים שלי פה" (בטח...כאילו שיש לך חברים!). כשהוא התחיל להיות פיזי, גיא'אן פשוט נעמד ביננו ואמר לבחור שיעוף ממנו. הבחור (לאחר מבט אחד למעלה) התחיל שוב לדבר על החברים שלו, ואז ניסה לדחוף אותי. גיא'אן בשלב הזה איבד סבלנות ודחף אותו הצידה והסביר לו שעד עכשיו הוא היה סבלני, ושכדאי שילך משם. רוב האוסטרלים מסביב הצטרפו בנסיונות להרגיע את השיכור שהלך לדרכו...פעם אחרונה שאני לובש חולצה מכופתרת לארוע פומבי!
היום (יום חמישי ה26) היה יום חופש, ואני שוב נסעתי לצפון העיר לשחק טניס עם גיא'אן ודויד. שוב אכלנו באותה מסעדה סינית אותנטית- Tak Kee Roast Inn. הפעם הזמנו את המנה קון פאו ציקן - עוף בבוטנים ורוטב חריף! מעולה!!! מחר אעלה תמונות של המשחק (הצלחתי לנצח את דויד פעם אחת!)

תגליות מרעישות על אוסטרליה - חלק ראשון

1. לא אומרים "מקדונלדס". אומרים "מקא'ס" (זה קצר יותר!) 2. לא אומרים ארוחת ערב (dinner\supper). אומרים תה (tea) 3. מזגנים – הומצאו כאן, אבל אף אחד לא מבין למה צריך אותם. למצוא דירה ממוזגת זה אומר להיות מליונר. הדברים הקטנים האלו שנראים כמו מזגנים וצמודים לקיר ברוב הדירות הם באמת מזגנים...שיכולים רק לחמם. אנשים לא מדליקים מזגן באוטו אלא אם כן הם (כמוני) לא מאוסטרליה. הלו? זה אוסטרליה פה או סקנדיביה? 4. חנויות גדולות (רשתות) נותנות לך כרטיס אשראי (store credit) לקנות איתו בחנות גם אם אין לך כרטיס אשראי רגיל! עדיין לא הבנתי איך זה הולך, אבל לאור העובדה שדירה מרוהטת לא נראית באופק, נראה לי שאוכל להסביר את זה יותר לעומק בחודש הקרוב. 5. בסופרמרקטים הגדולים, אם תתאמצו, תמצאו ביגלה של ביגל-ביגל, מנות חמות של אוסם ואפילו שקדי מרק (אז שההוא מהפרסומת לשקדי מרק יעבור לאוסטרליה). לפני שאתם שואלים על המחיר, אבקשכם לקרוא את הנסיך הקטן פעם נוספת. תתביישו לכם! 6. סיפרתי לכם שנוסעים פה בצד הלא נכון של הכביש?

יום בקנברה-סיטי

מצטער על העיכוב בעדכון – לא הצלחתי למצוא מקום להתחבר לאינטרנט עם הלפטופ (עם העברית) שלא עולה הון תועפות ושלא מצריך שאסחוב את המחשב הכבד הזה למרחק עצום. כן, עוד שבועיים עברו בקנברה – והאופניים עובדות קשה... קנברה היא עיר די רגועה, אין הרבה מקומות "לבלות" בהם, אם ב"לבלות" אתם מתכוונים לבארים או מועדוני לילה. מצד שני, מבחינת נופים וטבע, קנברה היא פנינה של ממש. בזמן שרכבתי כאן מסביב חשבתי איך אתאר לכם את המקום, ופתאום קלטתי שעולם המטאפורות שלי מצומצם מאד. כל פעם שאני רואה את האגם אני חושב "כינרת" או "החולה". הרחובות כאן מזכירים לי קיבוצים בנגב או מסביב לכנרת (שימו לב בתמונות למדרכות הבטון). השדות עם שיחי השמיר הענקיים מזכירים לי את השדות של מזכרת בתיה – חולדה, וההרים את הגליל (אם הגליל היה שופע באקליפטוסים). אבל האמת היא שכל כמה שהמקום דומה, הוא גם שונה. הניחוש שלי הוא שבעלי החיים פה התיאשו מלנקות את עצמם מכל השריפות שיש פה כל הזמן ופשוט בחרו בצבעים שחורים. זה כולל עורבים מכוערים: שקנאים שחורים: ברבורים שחורים: והיחידים שנראים קצת חמודים הם הברווזים: חמוד...

התמונות האלו נלקחו מרכיבת אופניים מסביב לאגם. לקנברה יש אגם מלאכותי גדול – גדול מאד. רכיבה מסביב לו לקחה כשעה – שעה וחצי, והנוף מושלם. הריח קצת פחות (אחרי הכל אגם מלאכותי זה פחות או יותר מיים עומדים) אבל יש הרבה אנשים שעושים ספורט ימי – חתירה בקיאקים, מפרשיות קטנות, סירות על שלט רחוק ואפילו אמבטיה עם הכלבים: אבל מסביב לאגם יש מסלול הליכה\רכיבה נפלא שעובר במדשאות, חורשות וגשרים קטנים. בערך באמצע האגם יש אי קטן עם גשר המחבר אותו ליבשה, ועל האי יש מגדל פעמונים ענק שנבנה ב1969 על ידי האנגלים כמתנה לאוסטרליה לכבוד יום ההולדת החמישים (אם אני זוכר נכון) שלה. הפעמונים מצלצלים באופן מאד מיוחד, שאני חושש שעולם המטאפורות שלי פשוט לא מכסה. אם ממשיכים על האגם לכיוון מזרח, מגיעים לנחל שיוצא ממנו – נחל מולונגלו. הדרך נראית כאילו היא ממשיכה אל המדבר וכאילו אתם יוצאים כבר מקנברה, אבל אם לא מתייאשים (כפי שכמעט קרה לי) ונצמדים לאגם, מגיעים לגשר שעובר מעל הנחל, ועולים על דרך שחוצה שדות מעובדים. כאן ראיתי לראשונה מאז שהגעתי הנה פרות. עכשיו אני יכול להיות בטוח שהבקר שאני אוכל הוא אכן בשר פרה ולא משהוא חשוד...זה מאד מוזר איך פשוט לא רואים פה חיות גם באזורים הכפריים. במיוחד לאור העובדה שכמעט כל המקומות שמוכרים עוף טוענים שהעוף הוא free ranged, כלומר אין לולים. ממה שהוסבר לי אין כאן רפתות ולולים – החיות משוחררות למרעה ולכן נדיר לראות אותם בשדות – השדות כל כך גדולים שיש אולי פרה לכל קילומטר רבוע, ורובם מתחבאים בצל. אה, כן – צל...הטמפרטורות פה לא ירדו מתחת ל 25 מאז שהייתי פה, עם ממוצע של 34. מצד שני, חצי מהזמן שהייתי פה היה גשום. גשם ב 30 מעלות...עולם מוזר. אם לא התייאשתם והמשכתם עם הדרך, תגיעו לפארק הטבע של קנברה. כאן רואים עצים נדירים (לא ממש התעמקתי בשלטים, מצטער) ולהפתעתי, בגלל הקרבה לשדות – ארנבים! ולא סתם ארנבים – כאלה עם ישבן ענק ומלא פרווה ובגודל שיכול להתחרות עם כלבים קטנים. יש לי הרגשה שאיזה קנגרו היה שובב עם איזו ארנבת... למי שתוהה למה אין פה תמונה של החמודים – זה רק בגלל שעד שהוצאתי את המצלמה הם נעלמו בשדות. קשה להאמין שבשנת אלפיים ושש יש עדיין ארנבים שמאמינים שאם יצלמו אותם זה יגנוב להם את הנשמה! הפארק הקטן מאד מזכיר את פארק החולה (מצטער על המטאפורה – הייתי חייב) אם רק בהחולה היה מסלול אופניים מושלם. בביצות אפשר לראות עוד סוגים של ציפורים, ואפילו ראיתי שקנאי לבן ענק – אבל הזום במצלמה לא מספיק טוב כדי להראות אותו, וכל התמונות היו מטושטשות. מישהוא יכול להלוות לי אלף דולר למצלמה טובה? והכל פשוט חמש דקות מהדירה..יום חמישי הקרוב הוא "יום אוסטרליה" – משהוא כמו יום העצמאות, ויש בימה על שפת האגם שעליה יהיו מופעים מוזיקלים לתוך הלילה. לא צילמתי את הבימה, אבל צילמתי את האגם ממקום מאד קרוב אליה ומה לגבי העיר עצמה אתם שואלים? מרכז קנברה הוא לא סידני. הוא אפילו לא רחובות, ואולי נמצא איפהשהוא בין גדרה לגן יבנה. שלא תבינו לא נכון – יש מדרחוב גדול ומרווח, עם חנויות מסביב, קניון (קטן יחסית לסטנדרטים שלנו) ונגני רחוב והכל. אבל הכל קטן ורגוע – מאד רגוע. חשוב לזכור שקנברה היא בסך הכל עיר הבירה של אוסטרליה – חוץ ממשרדים ממשלתיים אין כאן כלום וזה אומר שכולם פה פקידים ממשלתיים, עורכי דין ופוליטיקאים – מה שמסביר למה קנברה היא המקום היחיד באוסטרליה שבו מותר למכור זיקוקים ופורנוגרפיה... ההמסעדות כאן, כמו בכל אוסטרליה מגוונות – יש הרבה סיני\יפני\קוראני, איטלקי, לבנוני ואמריקאי. המלצות שלי 1. Sushi-bahn מסעדת סושי יפנית בקצה המערבי של המדרחוב –מי שאוהב סושי יכול לשבת על המסוע הממונע ולבחור את המנות שלו, אבל מי שלא (כמוני!) יכול להזמין נודלס (אודון) עם עוף פשוט נפלא! גם הנודלס מהאורז טובים, אם לא מפריע לכם לאכול אוכל שקוף. 2. Godori מסעדה קוריאנית באמצע המדרחוב מגישה מנה חריפה בקדרת אבן, המורכבת מאורז, ביצה, ירקות ואפשרות לתוספת בשרית. חריף (אפשר גם לא, אבל למה???) וטעים! 3. Woodstock – סטייקיה\פיצרייה השולטת על הצד המערבי של המדרחוב. האוכל לא עד כדי כך טוב, אבל המחירים הגיוניים והאווירה טובה בפנים או בחוץ. 4. המסעדה האחרונה נמצאת בפרוור בשם "דיקסון" בצפון העיר לכיוון ההרים. דיקסון זה למעשה ה Chinatown של קנברה, עם מרכז קניות המלא בכל טוב – מקדונלדס, קנטקי פרייד ציקן, ברגר קינג וכו. אבל בין כל אלו פזורות מסעדות סיניות קטנות, מהסוג שצריך לבקש אם רוצים מזלג. זאת שאני אכלתי בה היתה טובה מאד – אבל אני לא יודע איך קוראים לה – לקח אותי לשם ידיד סיני מהעבודה (דיויד ליו) אחרי משחק טניס במגרש של ידיד אחר מסרי לנקה (גאיאן פייריס). אם מישהוא יתעקש, אני יכול לברר את השם והכתובת ואפילו מה לעזאזל אכלתי (אין לי מושג) אה כן, שיחקתי טניס...להגנתי אגיד שזה היה אחרי רכיבה של 8 ק"מ לבית של גאיאן, אבל בלי תרוצים, הפסדתי בכל משחק. טוב, לא שיחקתי כבר 15 שנים – אבל גיליתי מחדש עד כמה זה כיף (לשחק. לא להפסיד. להפסיד זה לא כיף). נראה לי שכשאחזור לסידני אחפש לי שותף ואנסה לשפר את המשחק, או לפחות להפסיד יותר בכבוד. תהיו סבלנים – אני מבטיח לכתוב.

Mini Update

Hey everyone! Sorry this is in english, but I still havent found a cheap way to connect my laptop (I am having problems with my WiFi). I will write a new posting tonight - I have many great pictures to share from Canberra... so dont give up on me!

Blue Mountains Bike Trip

זה היה נפלא – ובמיוחד היה נפלא לגלות שאני עדיין חי... יצאנו מסידני ב 10:00 בבוקר אחרי עיכוב של שעתיים כי אחד מהחברים (דייב ואנדי – שני בריטים לשעבר)היה צריך לקנות כמה דברים לאופניים שלו. בשלב זה התוודעתי לעולם המכורים לאופניים – אנשים שלא מסוגלים לעבור לייד חנות אופניים ולא להכנס ולקנות את הפטנט האחרון שישפר את מהירות החלפת השרשרת אם היא נקרעת... כשהם רואים אופניים אחרות ברחוב הם מייד מתקרבים, מעבירים ביקורת ומלחששים על האיכות ואיך הם "נסעו פעם על הדגם הזה ויש להם עדיין חלפים במוסך שהם היו מוכרים, אבל הם חושבים לקנות שלדה חדשה...בלה בלה בלה...בלה בלה בלה". לאחר של נסיעת רכבת של שעתיים לתוך ההרים מצפון מערב לסידני, הגענו ליעד – עיירה קטנה ולא משמעותית בשם Woodrow. פרקנו את האופניים, שמנו עלינו את הציוד, הצטלמנו בשביל שיהיה תיעוד של המראה לפני והתחלנו לרכב. הגשם התחיל כמעט מייד. כן, גשם בקייץ. אני בטוח שהזכרתי את זה הטמפרטורות פה אמנם לא יורדות מתחת ל 20 מעלות, אבל גשם זה עניין של שגרה. יום כן, יום לא. החברים אפילו לא שמו לב – כל הזמן דיברו על איזה מזג אוויר מושלם לרכיבה יש – לא חם ולא קר (כאילו שזרם המיים האנכי שנופל עלינו לא מזיז להם!) רכבנו דרך העיירה הקטנה עד למחסום שהזהיר שאם יורד גשם המסלול עשוי להיות חסום. אני בשלב הזה כבר הייתי קצר נשימה והשלט עורר בי תקווה שהנה, חוזרים לרכבת – אבל לא! העברנו את האופניים מעל המחסום (שנועד לחסום רכבי 4X4 ואופנועים) והתחלנו לרדת במורד. זאת אומרת – הם התחילו לרדת במורד ומהר מאד נעלמו מהעין. אני, לעומת זאת הבטתי בחרדה הולכת וגוברת על ה"דרך" שהייתה למעשה מדרון תלול מלא סלעים שהלכו ונראו חדים יותר ויותר. אחד מהחברים עצר והסביר לי שכדאי שאני אסע בשוליים איפה שיש יותר עפר מסלעים עד שאצבור ביטחון. הוא רק לא שם לב שהשוליים זה בדיוק 10 סנטימטר מהקצה של השביל – איפה שמפסיק השביל ומתחילה נפילה של כמה עשרות מטרים לתוך יער אקליפטוסים. הצלחתי לעבור את הקילומטר הראשון (רוב הירידות בהליכה) ולהגיע אל החברים שחיכו לי בסבלנות על ראש גבעה. הייתי פשוט מבואס – התחת הרגיש כל אבן, בור וסלע בדרך כאילו אין אפילו גלגלים מתחתי! כשחברתי לחברים הם הסבירו לי למה אני מרגיש ככה – מסתבר שרכבתי חצי קילומטר על פנצ'ר בגלגל האחורי. ולא סתם פנצ'ר שאפשר לסתום עם מדבקה – הוונטיל פשוט נשבר. למזלי, רוכבים מנוסים כמוהם תמיד מחזיקים פנימית רזרבית או שתיים, ולאחר כמה דקות, הגלגל האחורי שלי היה מלא אוויר, והישבן שלי פלט אנחת רווחה. שעליה הייתי צריך להתנצל לדייב ואנדי כמובן. דייב הרגיע אותי ואמר שבכל טיול קורות תאונות, ופנצ'ר זה עניין של יום יום. הוא התבדח ואמר שזה עוד כלום לעומת שבר באחד מהמנגנונים של האופניים שיגרום לאחד מאיתנו ללכת את 26 הקילומטרים שנשארו. לאט לאט צברתי ביטחון, ואמנם לא העזתי לרדת את כל הירידות שהיו בדרך. העליות גם כן היוו בעיה קלה, אך בעיה זו נפתרה אחרי עוד כ 5 קילומטר, כשהאופניים של אנדי סבלו מאחד מאותם שברים שדייב דיבר עליהם. המנוף של ההילוכים האחוריים שלו נשבר – ולא היה מה שיחזיק את השרשרת במקום. מתקן כזה זה לא משהוא שנהוג לקחת איתך בתיק, ולכן לא היה לנו מה לעשות. רגע לפני שאנדי גמר אומר להתחיל ללכת, לדייב (שהרגיש מאד אחראי על השבר בגלל שהוא פתח את הפה לשטן) היה רעיון כביר. הוא פירק את השרשרת של אנדי, קיצר אותה וקיבע אותה על הילוך אחד. ככה אנדי יכל להמשיך, כל עוד הוא לא העמיס על השרשרת יותר מדי. משמעות- בכל העליות הולכים!!! איזה כיף לי! גם ככה לא יכולתי ליישר את האצבעות בידיים – במיוחד יד ימין שאחזה בכל הכח בכידון. אפילו אם הייתי צריך להשתמש במעצור הקדמי (יד ימין) כדי להציל את חיי לא הייתי מצליח. האצבעות פשוט סרבו להתיישר. האמת לא היו הרבה עליות, ורוב הדרך היתה בירידה. מסביבינו יער של אקליפטוסים ושאר ירקות, מלא בקריאות ציפורים (שבטח צעקו "גשם! יורד גשם! לכו הביתה לפני שתצטננו!") והרבה סלעים. בשלב מסויים הגענו לסלע מפורסם עם חריטות של אבוריג'ינים – ספירלה חרוטה בסלע. לא כלכך מרשים אני חושש, ולי כבר לא היה אוויר, אז לא היה לי כח לצלם משהוא שבסך הכל נראה כמו ציור של חילזון. הירידות המשיכו, והמשיכו, היער התעבה והתעבה, ולאחר 20 ק"מ מצאנו את עצמנו באתר קמפינג, שם נחנו, קראנו את המפה ואז המשכנו. זאת אומרת, דייב ואנדי המשיכו מהר, אני המשכתי לאט ואיבדתי אותם בצומת דרכים הקרובה. ברטרוספקטיבה, אולי הייתי צריך לקרוא את המפה גם כן, אבל סמכתי עליהם שיחכו לי אם תהיה צומת. הם לא חיכו (כי אנדי לא יכל לעצור כדי שיוכל להמשיך בלי להעמיס על השרשרת) ואני כמובן פניתי לכיוון הלא נכון. הנוף היה נפלא, אבל אחרי 2 קמ של רכיבה בלי לראות את החברים, עצרתי, עשיתי חושבים ולמזלי זוג רוכבים הגיעו מהכיוון השני ואמרו לי שאני בדרך הלא נכונה. הסתובבתי, עליתי בחזרה למעלה (2 קמ) ופניתי למקום שחשבתי שהוא הנכון בצומת. אחרי כ 200 מ מצאתי את דייב מנסה להתקשר אלי, הסברתי לו שלאבד את הבחור החדש זה לא דרך טובה להגדיל את מאגר החברים שלו, והמשכנו למצוא את אנדי (שהמשיך להתדרדר בירידה). הדרך פה כבר לא היתה על צלע הר, אלא דרך צרה ומפותלת של כחצי מטר בין שיחים, כל הדרך בירידה קלה. פה כבר היה לי מספיק בטחון לצבור מהירות ומהר מאד הגענו לסוף המסלול, שם עלה אנדי על הכביש, ואני ודייב המשכנו לקטע מאתגר עם סלעים גדולים שבו ניסיתי קצת להשתפר בקפיצות קלות. ללא הרבה הצלחה אני חושש. זה לא שנפלתי – פשוט השתפנתי מלקפוץ את רוב הקטעים המסוכנים. בכל מקרה, סוף המסלול היה בנחל שבו שטפנו את האופניים המג'ויפות מהבוץ , ואז עלינו לגלנסדייל – העיירה שבה תחנת הרכבת. הרכבת הבאה עמדה לצאת כ 50 דקות מהרגע שהגענו, אז הלכנו לבית קפה\מסעדה בעיירה, ואכלנו "המבורגר עוף חריף עם אננס ומנגו" יחד עם ציפס עבה ומלוח- מעולה! מסביבנו תוכים גדולים צרחו (לא הצלחתי לצלם) וציפורים שונות התעופפו וצייצו. מאד ציורי. החזרה לסידני עברה בלי מאורעות מיוחדים – בעיקר מנסים להשאר ערים. אז עכשיו, מותש, תפוס ומאושר על כך שניתנה לי ההזדמנות להמשיך ולחיות, אני כותב מקנברה – עיר הבירה, פה אהיה בשבועות הקרובים. לקחתי איתי את האופניים, כדי שאוכל להתאמן ולהגיע לטיול הבא בכושר קצת יותר טוב (ואולי עם יותר אומץ) שלכם, ישי

Saturday Bicycle trip

שוב שלום!

בטח נמאס לכם לשמוע מה אכלתי בכל יום, אז אני לא אטריח אותכם. בסוף השבוע הקרוב (אם מזג האויר יאפשר) אני יוצא לטיול אופניים בהרים עם חברים של איוון (הבחור האירי מהעבודה). אם זה מעניין אותכם להלן קישור לאתר שמתאר את המסלול.

אם אשרוד את הטיול, ביום ראשון אני טס שוב לקנברה, והפעם נשאר שם לכל החודש. קנברה היא עיר די משעממת בלי הרבה מה לעשות ולראות, וכנראה שלא יהיה לי חיבור לאינטרנט חוץ מאשר אצל הלקוחות - אז אני לא יודע אם יהיה על מה ואיך לדווח לכם.

בכל מקרה, תמונות מהטיול אופניים יגיעו בהקדם!

45? you mean Fahrenheit right?

קודם כל עדכון על אתמול - אכזבה. מה קרה אתם שואלים? פשוט מאד - יצאתי לפאב קצת לפני חצות, וכשהגעתי לא היה שם אף אחד חוץ מהמלצריות וחבורה של בריטים מבוגרים משחקים ביליארד. מסתבר שבראש השנה לא הולכים לפאבים...ואף אחד לא גילה לי!

בכל מקרה, היה היום קצת חם בחוץ, אז נשארתי במזגן. אבל בערב הייתי חייב לקפוץ למכולת לקנות שתייה. יצאתי בשבע בערב וכמעט נחנקתי מהחום הכבד. אמרתי לעצמי שזה בטח רק בגלל שישבתי במזגן כל היום, עליתי על האופניים ונסעתי למכולת (קילומטר אחד). מסתבר שלילה אחד של שינה לא מספיק כדי לרכך את השרירים הכואבים בתחת מהנסיעה אתמול. רכבתי בעמידה ברוב הדרך.
בכניסה חזרה למלון הדירות פגשתי אוסטרלי שחזר מהחוף והתחלנו לדבר - הוא אמר לי שזה ראש השנה הכי חם אי פעם! 45 מעלות! עכשיו שבע וחצי בערב והטמפרטורה בחוץ 40 מעלות. מזכיר לי את שבטה.

אז עכשיו אני בחזרה במלון ולא בטוח מה לעשות. כנראה אלך לחדר כושר, אפעיל את המזגנים בכל הכח, אחזור לחדר שלי לאכול ארוחת ערב, אראה קצת טלויזיה ואז אחזור לחדר כושר להתעמל בטמפרטורה נורמלית.

Happy New Year!

לא, לא...לפני שאתם מתרגשים וחושבים שזה יהיה יותר מעניין משאר הסיפורים שלי - תתכוננו לאכזבה. אין לי הרבה מה לספר (עדיין) כי חצות זה רק עוד שעה וחצי. אני מתכוון לצאת לפאב הקרוב לביתי לראות איך אוסטרלים חוגגים את סוף השנה האזרחית. אם יהיה מה לספר - אני אעדכן. אה, כן. כמעט שכחתי - קניתי אופניים היום. מצאתי אופניים איכותיות משומשות ב ebay. חבר מהעבודה אמר שזה מחיר מעולה לסוג הזה של אופניים. אז עכשיו אני הבעלים הגאה של אופניים של חברת Giant. אין לי מושג מה זה אומר, אבל נשמע טוב. כדי לקחת אותם הייתי צריך ללכת לפרבר אחר של סידני, רק 6קמ ממני. מכיוון שזה היה יום יפה (או כך זה נראה מחלון החדר הממוזג שלי), החלטתי ללכת\לרוץ את ה 6קמ ואז לרכב חזרה. מצוייד במפה, ארנק ופלאפון התחלתי לרוץ. אחרי קילומטר הסתכלתי במפה, הסתכלתי על הרחובות מסביבי ואז הסתובבתי ורצתי בחזרה (הפעם בכיוון הנכון). אחרי 6קמ, מיוזע וחצי מיובש הגעתי לבית של המוכר. לאחר שהכסף החליף ידיים (כולל 70 דולר לא מתוכננים על קסדה - מסתבר שזה לא חוקי לנסוע ללא קסדה), עליתי על אופניים בפעם הראשונה מזה שלוש עשרה שנים. הצלחתי להרוס את ההילוכים אחרי 50 מטר, ונאלצתי לבדוק מה לעזאזל קרה. אחרי מחקר מאומץ ובהייה בשרשרת הבנתי את הטעות שלי- מסתבר שמרוב עצלנות ניסיתי להוריד הילוך מתחת להילוך הראשון... ה6קמ חזרה היו הרבה יותר קצרים. לפחות הפעם נסעתי בכיוון הנכון. עכשיו אני יושב בחדר שלי, עם כפות ידיים כואבות, צוואר שרוף (מהשמש) ותפוס (מי המציא את תנוחת הרכיבה הזאת???) ושותה כמו מטורף כדי לוודא שאני לא מיובש. אז לא לדאוג! עוד חודש אני אהיה רזה וחטוב מנסיעה יומית לעבודה על אופניים! לילה טוב, ושנה אזרחית טובה!

Sydney pictures from up above!

כמו שהבטחתי: אני על המרפסת בקומה 35 (המראה המסטול בגלל שלא הצלחנו לכוון את המצלמה לקלוט אותי על הרקע הבהיר, ואחרי רבע שעה של נסיונות כמעט נרדמתי)

אותו נוף, הפעם בלי ישראלים בתמונה.

זום דיגיטלי על בית האופרה מלמעלה. מי אמר שהאיכות יורדת?

מזהים את הבניינים מהמטריקס?

אחר הצהריים החזרתי את המכונית לאיוון וישבנו אצלו בחצר. הוא היה מופתע כמוני לראות תוכים מדהימים וצבעוניים על העץ בחצר:

זהו להיום - עדכונים נוספים מחר, כשיכנס סוף השבוע

Xmas Picnic, Xmas party, Xmas on the beach and first time with a tie

שלום לכולם! מצטער על העיכוב, אבל סוף השבוע היה די מתיש. הכל התחיל בפיקניק ביום שישי. מסתבר שלאוסטרלים אין מושג בברביקיו, אבל אל תגלו להם שאמרתי את זה. הם מאד מאד רגישים בעניין. הבשר על ה"מנגל" היה מורכב ברובו מנקניקיות חזיר והיה תפל לחלוטין. כדי לחפר על חוסר הטעם בבשר האוכלים מטביעים אותו בקטשופ ומיונז. חרדל? מה פתאום חרדל?! מי שמע על נקניקיה בחרדל???

גם עם הקטשופ והמיונז הטעם של הנקניקיות לא השתפר בהרבה...כנראה שאין כמו הצוריסוס של מזרע או של מעדני מניה. עם זאת, החבר האירי שלי אמר שיש פה דברים הרבה יותר טובים, אבל לא ראיתי אותם בפיקניק.

בתמונה - אדי, אלון ודויד - שלושת בעלי החברה על המנגל (שניים מתוכם יהודים - מנחשים מי? רמז עבה בהמשך)

מצד שני, לא חסרה שתייה טובה כפי שניתן לראות בתמונה הבאה:

במהלך הפיקניק (שבו השתתפו גם כחמישה ילדים קטנים ושלושה תינוקות) "הופיע" סנטה (אחד מבעלי החברה) וחילק מתנות לכל הילדים (גם היהודים). מזהים את הבוס בתחפושת - הוא היחיד שאיננו יהודי...(הבטחתי רמז)

ובכן, לאחר הפיקניק הקפיצו אותי לבית של איוון (החבר האירי) שלא היה במסיבה, אבל השאיר לי מראש את המפתחות של המכונית שלו כדי שאוכל לשוטט בחג. לאחר נסיעה ארוכה ומורטת עצבים (15 דקות) הצלחתי לחנות בשלום לייד המלון. ביום שבת עברתי מהמלון לדירה המרוהטת שמצאו לי לשבועיים הקרובים (לפני שאצטרך לנסוע לקנברה לשלוש שבועות - רק אחכ אמצא משהוא קבוע). הנסיעה היתה חסרת מאורעות מיוחדים, ואפילו התחלתי להנות ממנה למרות צרחות העוברים והשבים שניסו לסמן לי לעבור לנתיב השמאלי...

ביום ראשון נסעתי לידידה מהעבודה - מישל (עוד אחת מאירלנד) למסיבת חג מולד. אין יותר מדי מה לספר על המסיבה, פגשתי הרבה אנשים ודיברנו. זהו...

אתמול (יום שני) נסעתי לראשונה לחוף. מדובר ב"החוף" עם "ה" הידיעה. זהו חוף בונדי (מתחרז עם יונדאי) האגדי. החוף פשוט מדהים! מדובר במפרץ כמעט סגור, עם גלים גליליים המועדים לגלישה...אני חושב להרשם לביה"ס לגלישה שם...

ובסוף, היום נגמר החופש וחזרתי לעבודה. שלחו אותי לחברת עורכי דין עם משרד בקומה ה36 מעל בניין האופרה. לא לקחתי את המצלמה כי לא ידעתי...מחר אני חוזר ואני מבטיח תמונות נוף מעולות!. לכבוד הלקוח המכובד, החלטתי לחנוך את העניבה המגניבה שסבתא שלי קנתה לי! אני חושב שהתוצאה לא נראית כל כך רעה. מכיוון שקיבלתי תלונות שאני לא שם תמונות שלי, ראו להלן:

בכל מקרה, תמונות נוספות מחר, ומחשבות על קניות בסופרמרקטים בסידני. לילה טוב!

Singapore food, and back to the hotel

טוב, היום אין הרבה מה לספר. אתמול ניסיתי מסעדה סינגפורית נפלאה, ואכלתי נתחי בקר מוקפצים עם פלפל שחור ואורז בצד. היה נפלא!

אז היום חזרתי למלון (vibe) לייד העבודה מכיוון שהדירה לא היתה מתאימה לצרכים שלי. לכן הקדשתי את הבוקר לסריקה של מאגרי הדירות בסידני באינטרנט. אני מתמקד בדירות חדר ושני חדרים באזור המרכז (כדי שלא אצטרך לנסוע הרבה כל בוקר). הקצתי לעצמי תקציב עליון של 350$ לשבוע (1400 לחודש) בתקווה להשיג מקום לשלושה חודשים ואז לשקול מחדש גם את התקציב וגם את המיקום. מסתבר שיש מעט מאד דירות מרוהטות להשכרה, אז המבחר מצומצם.

המשמעות הראשונה של המיקום - אני לא אהיה קרוב לחופים. זה אומר שכדי להגיע לחוף אני אצטרך לקחת אוטובוס של 20 דקות. אבל מצד שני, דירות קרובות לחוף הן פחות טובות ויותר יקרות באופן כללי, ובכלל- ללא רכב נראה לי שעדיף ללכת כל יום לעבודה ולנסוע לחוף באוטובוס מאשר להפך.

בכל מקרה, מחרתיים חג המולד, ומחר עובדים חצי יום ויוצאים לפיקניק של כל החברה. הובטח שיהיה הרבה בשר והרבה בירה...אני אדווח ואפרסם תמונות!

Canbra City and New Appartment

שלום לכולם! ביומיים האחרונים הייתי בבירת אוסטרליה קנברה. אמנם כולם בטוחים שהבירה היא סידני, אבל למעשה קנברה היא היא הבירה. תרתי משמע - לפי הסטיסטיקה, האנשים בקנברה שותים יותר מאשר בכל מקום אחר באוסטרליה מלבד הטרטוריה הצפונית (העיר דארווין).

הסיבה שהייתי שם היא שהייתי צריך לפתור בעיות ללקוח - משרד המכס האוסטרלי. אל תשאלו אילו בעיות - סיפור ארוך ומשעמם. לפעמים זה פשוט לא מובן איך משרדים מסודרים מצליחים ליפול בתחום המחשוב ולעשות את כל הטעויות האפשריות.

מצאתי את קנברה כעיר נחמדה ממש. רק 350,000 תושבים, מלאה פארקים של אקליפטוסים ואגמים מלאכותיים. היא יותר קרובה ל"שטח" - מוקפת יערות ונחלים מכל הכיוונים ובאופן כללי יותר נקייה ופחות הומה.

כשחזרתי לסידני עברתי דירה לבניין של דירות מרוהטות להשכרה. הדירה היא דירת סטודיו וכוללת חדר שינה שהוא גם סלון, מטבח קטן שכולל הכל (מקרר, כיריים, מיקרוגל, מדיח,תנור אפייה וכלי מטבח מכל הסוגים) וכמובן חדר מקלחת עם מכונת כביסה. נראה שהם חשבו על הכל? אז זהו שלא - הדייר הקודם כנראה גנב את הווילונות - כך שקמתי בבוקר עם השמש, וכל השכנים ממול ראו אותי מדדה למקלחת תוך קללות רמות. המכונת כביסה לא כל כך יעילה היות ואין שום מקום לתלות את הבגדים, ולארון היחיד בחדר אין מדפים - רק מקום לתלות את המעילים - כך שאני חי מהמזוודה! אני בהחלט מתכוון לטפל בזה היום.

היום אני אמור לדבר עם הבוס כאן בקשר להצבה הסופית שלי - הם שוקלים להעביר אותי לקנברה, כך ששכירת דירה לטווח ארוך בסידני איננה רעיון מוצלח. אני מקווה שחוסר הוודאות תתפוגג ואוכל לעבור לדירה קבועה ולחבר את עצמי לאינטרנט. בינתיים אני כנראה יכול לקחת כרטיס אלחוטי שיש פה בחברה ומיועד למי שנוסע הרבה ומאפשר להתחבר עם המחשב הנייד מכל מקום באוסטרליה (כמעט).

אני מקווה שעדכונים נוספים בדרך!

Chrismass Party And Driving Lessons

מאיפה להתחיל? חג המולד מתקרב, והמסיבות בעיר פשוט לא מפסיקות. במהלך היום ובצהריים מרכזי הקניות מלאים והרחובות הומי אדם. כולם יוצאים החוצה וקונים קונים קונים. עוד על חגיגת חג המולד שלי בהמשך... שעור נהיגה איוון (חבר אירי מהעבודה) לקח אותי לסיבוב במכונית שלו (מאזדה סטישן ממודל לא מוכר בארץ) כדי לוודא שאני יכול לנהוג. הוא משאיר לי את המכונית לחג, כיוון שהוא יהיה עם החברה שלו ועם ההורים שלה שהגיעו מאירלנד לבקר. אני אקח את המכונית שלו לפני חג המולד בסוף השבוע הקרוב, ואחזיר לו אותה לפני סוף השבוע הבא – כך שיהיה לי איך להסתובב בסידני ולהתרגל לתנועה כך שאוכל להוציא רשיון אוסטרלי בתקווה עוד שבועיים ולהפטר מהרשיון הבין לאומי המעיק (של מי היה הרעיון לעשות מסמך כל כך חשוב בגודל של ספר בינוני???). הדבר הכי מפחיד פה בנהיגה הוא שיש רמזורים שבהם מותר לך לפנות ימינה כאשר לתנועה שמגיעה מולך יש רמזור ירוק גם כן (במונחים ישראלים – פניה שמאלה כשיש ירוק לנתיב הנגדי). מלבד זה השילוט די ברור ומובן. בעיה גדולה היא חנייה. פשוט אין מקומות חנייה חופשיים במרכז העיר – כל מקומות החנייה ללא תשלום הם או לשעתיים או לארבע שעות (איך הם יודעים מתי חנית?) ושאר החניות הם עם מדחן. יש המון מרכזי חניה מרובי קומות. עוד לא בדקתי, אבל אמרו לי שהחניה שם מאד יקרה. אין לי תוכנית לקנות מכונית בינתיים, נראה שאחכה כמה חודשים ואתן לחשבון הבנק להתמלא קצת לפני שאעשה צעד מחייב. עם זאת, טלפון סלולרי מסתמן כחובה כאן. אין כאן את הנוהג לתת טלפון מטעם החברה, והטלפונים עולים כסף, כשיש מעט מאד הצעות כמו שיש בישראל לקבל את הטלפון באשראי ולקבל את הכסף בחזרה בזמן אוויר. לפי מה שהסבירו לי, כל המבצעים האלו לא השתלמו לחברות הסלולר בגלל נדידה תמידית של הלקוחות מחברה לחברה וממכשיר למכשיר. נשמע מוכר? למרבה האכזבה, תקשורת אלחוטית חינם למחשב (WiFi hot spots) אינה זמינה פה כפי שהיא זמינה בישראל. נאמר לי שאולי ב starbucks יש בחינם, אבל בכל מקום אחר זה בתשלום. מצד שני יש הרבה חברות שמציעות חיבור אלחוטי בתשלום, עם המון פרסומות (בין השאר על אוטובוסים) המציעות לאנשים להיות מחוברים בכל מקום. מסיבה מקסיקנית אתמול הייתה מסיבת חג המולד של החברה. כולנו התכנסנו במסעדה מקסיקנית בשש בערב והתחלנו לשתות. בר פתוח על חשבון החברה. רק נכנסנו, וכולם היו עם בירה מקסיקנית ביד אחת ומרגריטה גדולה ביד השניה. לאחר שעה של שיחות על הבר והכרויות עם כל אנשי החברה שהגיעו גם ממלבורן וגם מקנברה, התיישבנו והמלצריות התחילו להגיש. מה הגישו? אלכוהול כמובן! משקה פירות בטעמים שונים, יותר מתוק ממרגריטה, אבל יותר אלכוהול משנגרילה. אכלנו נאצ'וס עד שהתחילו להגיע המתאבנים החמים – טורטיות עם גבינה צהובה מותכת (כמו טוסט) וטאקוס עם שעועית, ועוף מטוגן. אה כן, גם שניצלוני קלאמרי עם רוטב חריף. לא היססתי – כחלק מישי שגי החדש עזרתי לחברים להפטר מהדיונון המציק הזה, תוך שאני נאבק בתחושה הלא נעימה שאני אוכל תמנון. שוב, כמו עם השרימפ, ממש לא התלהבתי מהטעם, ובטח שלא מכמות השמן שהייתה בציפוי. העוף המצופה היה הרבה יותר טעים.

המנות העיקריות הגיעו – פהיטאס של בקר ועוף. מי שלא יודע מה זה פהיטה – מחבת רותחת מלאה בבשר וירקות מוקפצים שמגיעה עם צלחות של תוספות (חסה, גבינה צהובה ושעועית) וטורטיות. כל אחד ממלא את הטורטיה במה שהוא רוצה ואוכל (בישראל לכו לדרום תל אביב למסעדת "בוריטוס" – פהיטה עוף מעולה!). היה נפלא חוץ מהחוסר באבוקדו. מוזר... כל התהליך ארך כשעתיים, עד תשע בערב. בינתיים המקום התמלא בעוד חוגגים, כולל שתי מסיבות (נפרדות) של מסבית רווקים ומסיבת רווקות. בתשע, עומעמו האורות, פונו השולחנות מאוכל והמקום הפך לדיסקוטק\בר עם מוזיקה בעיקר משנות השמונים. כולם שמו סומבררוים גדולים על הראש, רקדו, ולא הפסיקו לשתות. אחרי שראיתי את המחיר של המשקאות הבנתי למה האנשים כל כך חיכו למסיבה – כשהמשקאות על חשבון החברה – העובדים לא מפסיקים לשתות... אישית אני הייתי אחרי שתי מרגריטות, וכוס שנגרילה אחת כשהתחילו הריקודים. אחד הבעלים של החברה (יהודי שהיה שנה בארץ בשנת שירות לפני 12 שנים) ספר לי את הכוסות והחליט שלא שתיתי מספיק ולקח על עצמו להראות לי איך שותים. עם הרבה מאמץ והתנגדות ללחץ החברתי שתיתי רק עוד שלוש כוסות של "קאובוי". אל תשאלו מה היה בכוסות, אני רק יכול להגיד שזה היה מתוק, ושכל כוסית הכילה יותר אלכוהול משני בקבוקי בירה (כך נאמר לי). החברים מאד שתאכזבו והסבירו לי (ואח"כ גם הדגימו) שזו מסורת של חג מולד להגיע לשכרון חושים ולעשות מעצמך צחוק במסיבת חג המולד. מסביב אנשים התחילו לרקוד על הבר (בהנהגת החבר האירי איוון, שעדיין היה צריך לנהוג אחר כך הבייתה ולהשאיר לי את הרכב בחנייה שלו). בין לבין, הבחורה שלא ערכו את מסיבת הרווקים עברה בין הגברים בקהל וביקשה מהם לאכול לה ממתקים מהיד. היה לה צמיד של סוכריות, ואחת מהחברות שלה הסבירה לי (תוך ריקוד לצלילי that’s the way I like it) שזהו מנהג המסמל את היום האחרון שמותר לגברים אחרים "לאכול ממתקים מהיד שלה" (מטאפורה לסקס). כל זאת בזמן שהחברות שלה צבטו בישבנים

של הגברים חסרי המזל שרקדו ליידם.

מנהג נוסף שלא הובהר לי, הוא לעטוף אנשים בניילון. אל תשאלו אותי למה, אבל זה היה נחמד מאד כשאח מהבחורות הנ"ל התעקשה לעטוף גם אותי בניילון, ואז כשהידיים שלי כבולות .... טוב, אתם יכולים לנחש. בשעה 12:30 בלילה המקום נסגר (הייתם מאמינים???) ומי שעדיין היה מסוגל עבר לפאב של מלון קרוב. כמעט ולא נתנו לנו להכנס, מכיוון שזה בניגוד לחוק למכור אלכוהול למי שכבר שיכור!. שני בעלי החברה נעצרו בדלת כשחשדו של שומר הסף שהם שיכורים התעורר כאשר ראה שהם עדיין עם סומבררו. רק לאחר משא ומתן ממושך נתנו לנו להכנס. כשנכנסנו היתה להקה בפאב שניגנה מוזיקה לאטינית קצבית, אבל מייד אח"כ הפסיקו ופינו את המקום למוזיקת ריקודים מודרנית בווליום גבוה. לא נשארתי הרבה שם, מכיוון שבניגוד למסעדה, העישון בפאב מותר והסיגריות עודדו אותי לסגת למקום מבטחים בשתיים בלילה.הדרך למלון הייתה מעט מפחידה כשהבנתי שכמעט כל המכוניות מסביב נהוגות על ידי נהגים שיכורים באותן הרמות ששאר העובדים בחברה היו. אני רק מקווה שהחברים מהמשרד זכרו שהתוכנית הייתה להשאר במלון ולא לחזור הבייתה באותו ערב. סוף מעשה לקום היום בבוקר לא היה כל כך נורא, למרות שהעיניים שלי שיקפו את כמות האלכוהול ששתיתי. אמנם מעט יחסית לשאר האנשים במשרד, אבל מצד שני – אני לא רגיל. כדי להתעורר ירדתי לחדר האוכל של המלון ושילמתי על ארוחת בוקר של חביתה ובייקון, עם טוסט בדבש ומיץ תפוזים... כדי להוריד את כל זה יצאתי לטיול רגלי – מהמלון עד לבניין האופרה, ואז דרך הגנים הבוטניים הנפלאים בחזרה לסייסטה.

מחר אני טס לקנברה, עיר הבירה של אוסטרליה כדי לעבוד עם משרדי המכס האוסטרלי שם (טיסה של שעה). אני אחזור מחרתיים בערב, ועד אז לא סביר שיהיו עדכונים במצב – אז להתראות!

Hebrew, Health Insurance, Prawns and Drinks

חדשות טובות, - לבסוף התקנתי מקלדת עברית, ועכשיו אני יכול לעדכן אותכם בשפת האם (מזל שאני מקליד עיוור - לא צריך מדבקות על המקלדת עצמה).

אתמול היה עוד יום מעניין. הלכתי להצטרף לביטוח הבריאות וגיליתי שאני לא זכאי מכיוון שאני לא תושב קבע, אלא רק זמני. המשמעות - צריך ביטוח בריאות פרטי. זה כנראה לא כל כך נורא, משום שהביטוח הממשלתי לוקח 1% מהמשכורת השנתית, וביטוח פרטי בסיסי יכול להשתלם. אני אבדוק בימים הקרובים.

אתמול היה מפגש מתכנתים\יועצים של מיקרוסופט בנושא Sharepoint (ביוזמת החברה שאני עובד בה שמנהלת את הפורומים הטכנולוגים של מיקרוסופט פה). המפגש היה במועדון לילה\באר שנמצא ממש מתחת למשרדים שלי. האוכל והמשקאות על חשבון מיקרוסופט, ולכן כולם השתכרו וזללו. מצאתי את עצמי יושב מול צלחת של שרימפס עם אבוקדו (סגנון סושי) והחלטתי שאני צריך להתגבר על הסלידה ולהכריח את עצמי להתרגל למאכל הלאומי. עם הרבה עידוד מהחברים מסביב עשיתי את זה ואכלתי את כל המנה. הלוואי והייתי יכול להגיד שזה היה טעים, או שזה היה איום ונורא. האמת - פשוט לא היה לזה טעם. הבעיה היא לא הטעם, אלא הידיעה שאני אוכל את ה"דבר" הזה. אבל אחרי שאכלתי את הראשון אתמול, אני אנסה להמשיך ולאכול אותם בעתיד. אולי מתישהוא אתרגל, ואולי גם אהנה. דגים הם עדיין מחוץ לתחום אני חושש.

הוזמנתי למסיבת חג מולד שמישהיא בעבודה עושה כל שנה למכרים שלה שהם בודדים באוסטרליה (כמוני). לפי הסיפורים זה נשמע שאותם "יתומים" (כפי שהיא קוראת להם) מבלים יותר טוב מאלו שנתקעים עם המשפחה. התוכנית - ברביקיו בבית שלה ליד הים. מכיוון שהיא אלרגית למאכלי ים, הובטח לי שיהיה הרבה בשר...

בנוסף על זה יש כמובן את חגיגת חג המולד של החברה בשבת (6 בערב עד 12 בערב, כשיודעים איפה מתחילים, אבל לא יודעים איפה זה יגמר. יש גם סיפורים על עובדים עם נטייה להביך את עצמם כל שנה על ידי שתייה מרובה.) שלפניו אני אעבור "שעורי נהיגה" על ידי חבר מהעבודה שיעשה איתי סיבוב באוטו שלו ואח"כ ישאיר לי אותו עד יום שלישי.

ואם זה לא מספיק, בסוף השבוע הבא יש את פיקניק חג המולד של החברה. שוב אותו סיפור...אלכוהול וברביקיו.

בחג המולד עצמו יש כמובן חופש, שלאחריו אני לוקח עוד חופש (בלית בררה- המשרד יהיה סגור כי כולם לוקחים חופש)

היום אני מתכוון ללכת לחפש מצלמה. הבעיה היא שהחנויות נסגרות ב 17:00 שזו גם השעה שמסיימים עבודה פה.

Beer naming, and Asian food

Well, second day here and so many things to tell. Yesterday the guys took me to a vegetarian Chinese place in Hyde park, which had the best Chinese cooking I have ever had. Don't ask me what it was - I couldn't understand a word the waitress said. It was all vegetables wrapped in a sticky film. For dessert I had a Chinese doughnut. This morning I went for a jog in Hyde park and the botanic gardens. I ran all the way to the harbor and along it until I saw the opera house. Fantastic view. We also had lunch at the Hyde park, sitting on the grass. At work today everyone were excited about the bottling time. Some people here started a brewery in the server room where the air conditioning broke down and all the servers heat up the room making it a perfect environment for making beer. Bottling day means we took the beer out of the fermentation tank and into bottles with small sugar cubes (so that the yeast continue fermenting with no air - making gas instead of alcohol). We had a celebration for this, drinking store bought beer (James Boag's Premium beer) and eating pizza (domino's - pepperoni, chicken and bacon) I am currently staying in the Vibe hotel in downtown Sydney - 4 minutes walk from the office and from Hyde park. Its a nice place (for a hotel), but I cant wait to have a place of my own. Meantime its nice to have someone to clean up the room after me, but food here costs so much that I am looking forward to cooking for myself (although I didn't check the prices in grocery stores...There aren't any here down town) Right now everyone is arguing about the name we will name this batch of beer. Funny and smart names are sought, and being that we are a computer company, names with technical implications are welcome. Any ideas?

Arrived!

The Sagi has landed!

This is my first day in the land of Oz, and I am starting to realize that I am not in Kansas anymore. On the other (happy) end, I didnt bring the "little" dog with me, so I guess there shouldnt be a repetition of Dorothty's adventures. At least I havent seen any witches yet...

The flight was nice. From Tel-Aviv to bangkok I sat with a very nice couple from Singapor. Talking with them made the flight pleasanter than it could have been, having just left my familiy behind in the airport, not knowing when we will meet again. We chatted all through the flight (except when we slept), and they advised me on many things. What great people there are in the world. We exchanged email adresses in hope that I could come to Singapore one time (they have contacts in Australia...they dont need me for it).
The El-Al flight was nice, if a bit cramped in the leg area. I hate sleeping with nothing to lean against, and I didnt have a window seat. But the entertainment facilities that El-Al gives in the tourist class is superb, and the food is a definite improvement from the last times I was in El-Al flights.

I chickened out of buying a camera in bangkok, so no pictures from today. Sorry. I will check the prices here, and when I see how I'm doing financialy I'll buy one. promise.

The Thai flight to sydney was also ok, I slept most of the way, mostly because unlike El-Al they believe only business and first class should have personal video screens. Also, I have already seen the in-flight movie. The food however was much better than the El-Al food, but I guess thats just because I am still considering pork a luxary. Give me a month or two here in OZ and I'll look down on the pork dinners in Thai.

The office seems great! all yellow and full of nice people. I will probably start remembering thier names in two or three weeks.

I opened a bank account today. Guess what? no fees! thats right, you can open a bank account and they dont charge you money! they dont charge monthly fees, and they give you 6 free ATM actions a month. On the other hand, you dont get a premium for the money you deposit. other types of accounts give you 5% for money in the account, and I can open one in the future and transfer money from one account to the other. Hear that Discount,Poalim and Leomi???

Tomorrow I'll take some documents from the bank and get them to the medicare and thus will get medical insurance. I'll check what that covers. With medicare, I'll be able to fill my tax forms, thereby allowing me to complete my superannuation forms. confused? dont be. I have help from our wonderfull HR Manager Antoinette Lawlor, and she tells me not to worry - so why should you? Anyway, we are off to lunch now. Some vegitarian chinese food place. I will tell you how it was in a few days after I get to get a sample of other places.

Farewell! Visa is in, I am on my way!

Hebrew to follow English I have (finally) completed the process and got the Visa and work permit. I am moving to Australia for the next few years, and will be working at Unique World in Sydney as a consultant. Don’t waste time trying to contact me on my cell phone (which will be inactive from now on). Don’t leave messages there, and if you do, don’t be insulted when I don’t return your calls. The only way to contact me will be through my email address, which also happens to be my MSN messenger & Skype address. I will not write the address here (to avoid spam), so if you want to contact me and dont have my address, use the comments to tell me you are looking for me. I don’t know yet if I can commit to updating this blog. I promise to try. Have a look every now and then when you are bored… You are all invited to email me, and keep in touch, and if you happen to be in Sydney, give me a call. I’ll light up the barbeque. Yours truly, Ishai Sagi

סיימתי את תהליך קבלת הויזה לאוסטרליה, ומסוף השבוע הקרוב לא אהיה בארץ למספר שנים. אני אעבוד בחברה בשם Unique World בסידני כיועץ. רציתי שתדעו כדי שלא תבזבזו זמן וכסף בנסיונות שווא להתקשר לסלולרי שלי שינותק למעשה. אל תשאירו לי הודעות בסלולרי, ואם אתם כן תשאירו, אל תעלבו שאני לא מחזיר צלצול. הדרך היחידה ליצור איתי קשר מעכשיו היא דרך כתובת זו. הכתובת הזו משמשת אותי גם ל MSN messenger ול Skype. תזכרו את זה, מעכשיו אני לכל מטרה! אני בכוונה לא כותב את הכתובת פה כדי להמנע מ spam. אם אתם רוצים ליצור איתי קשר ואין לכם את הכתובת, השתמשו בהערות בבלוג זה. אין לי מושג אם אצליח להתמיד ולעדכן את הבלוג. אני אנסה. נסו מדי פעם לראות אם יש משהוא חדש כשמשעמם לכם. אתם כמובן מוזמנים לשלוח לי דואר ולשמור על קשר. ואם אתם במקרה בסידני, תודיעו מראש, ואני אדליק את המנגל. שלכם, ישי שגי.