Happy Easter\Passover

חג פסחא שמח! לא, אין שם טעות כתיב - פשוט פה חוגגים את easter ולא את פסח. חג הפסחא היה במקור חג פגאני, שהנוצרים השתלטו עליו כדי לשכנע את הפגאנים להתנצר. במקור זה היה חג אביב, שנחגג בסגידה לאלת האדמה\אביב eastre שהסמל שלה היה הארנב. בין הדברים שהיו הפגאנים עושים בחגיגות הפסחא היה המנהג להחליף ביצים כסימן לפוריות. היום, הנוצרים חוגגים את הפסחא כשלושת הימים שבהם ישו נצלב, חזר לתחייה ומת שוב. אבל המנהגים הפגאניים תופסים יותר מהנוצרים ולכן כל החנויות מוכרים ביצי שוקולד וארנבים ממינים שונים. בתמונה - ארנבי לחם טריים מהתנור במאפייה השכונתית החג מתבטא בעיקר בחופש מהעבודה! יצאנו לחופש ביום שישי (לא עבדנו בשישי) והיום גם היה חופש (יום שני) - סופ"ש של ארבעה ימים! אני ופרננדו יצאנו לחפש לו דירה, אבל מסתבר שאף אחד לא עובד בפסחא, אפילו לא המתווכים. אז במקום יצאנו לטיול רגלי והראיתי לו את בניין האופרה, את הגנים הבוטניים ואת ה circular quay, כולל מעבר רגלי של הגשר. בתמונה - בניין האופרה כפי שנראה מהגנים הבוטנים

בתמונה - פסל חי ב circular quay. עבודת איפור מדהימה!

ביום השני נסענו לראות את חוף בונדי והלכנו ברגל לאורך הצוקים. ביום השלישי השארתי את פרננדו לבדו ויצאתי להפלגה במעבורת לחוף מנלי עם חברה מאינדונזיה. המעבורת לוקחת כחצי שעה דרך ים רגוע (כי הגלים לא יכולים לבנות את עצמם בין המפרצים). החוף עצמו יפה, אבל לא הייתי בצד היותר יפה שלו - אני רוצה לחזור לשם לטיול אופניים - יש מסלול מעגלי של 9 ק"מ שאומרים שהוא מדהים. בתמונה - אני לפני ההפלגה בתמונה - הנוף מהמעבורת בתמונה - ברכת שלום מאינדונזיה לישראל! בתמונה - על המעבורת בקיצור - היה חג פסחא מעולה - מקווה שלכם היה חג פסח טוב גם כן!

The Fernando has landed

שלום! למי שתוהה לאן נעלמתי, להלן ההסבר (או התרוץ). לפני שבוע הגיע לאוסטרליה חבר מהעבודה הקודמת שלי - פרננדו פלמן. הבחור נחת כשהוא מצפה למצוא גן עדן - שמש חמה, בירות, מסיבות ועבודה של 3 שעות ביום. להפתעתו הוא גילה שהחיים לא כל כך הוגנים - הטמפרטורות צנחו לאיזור ה17 מעלות, אני בדרך כלל לא יוצא לפאבים חוץ מבסופי השבוע, והעבודה היא בין שמונה לתשע שעות ביום, והמיטה היחידה שאני יכול להציע לו כאורח אצלי בדירה (כדי לחסוך כסף) היא המיטה המתנפחת שלי. להלן תמונה של פרננדו מלפני שבוע מנפח את המיטה עוד קצת (חלקי גוף מסויימים הוסתרו מחמת צנעת הפרט ומחמת הרצון שלי להשאר בחיים אחרי שהוא יראה שפרסמתי תמונה שהבטחתי לו שהמצלמה לא הצליחה לצלם) בכל מקרה, בשבוע האחרון הצגתי לו את החיים בסידני וביקרנו בהרבה מקומות שחשוב להכיר - הבנק, הסופרמרקט וכמובן הפאב שמתחת לעבודה... לגבי העתיד הנראה לעין - בסוף החודש אנחנו עוברים משרד למשרד יותר גדול, עם שולחנות מעוצבים, משרדים לפגישות צוות ולשיחות טלפון ואפילו יש דיבורים על חדר משחקים עם מקרן ו xbox וטניס שולחן. המשרד יהיה קרוב יותר לתחנה המרכזית - כלומר יותר קרוב אלי הביתה. אה כן! יהיו מקלחות!!! הרבה אנשים יוצאים פה לריצות בצהריים ואח"כ מתקלחים - נשמע כיף (אולי לא לפרננדו - ניסיתי לקחת אותו לריצה והוא כמעט מת אחרי חצי קילומטר. אבל אולי כדאי שאפסיק לדבר עליו לפני שאני אסבול תוצאות כואבות). החדשות המעולות הן שבמשרד החדש יהיה ריהוט חדש. ועכשיו החברה מציעה למכירה את כל הריהוט הישן, עם כל ההכנסות לצדקה. אני קונה שני כסאות מחשב, שולחן מחשב עם מגירות, כוננית עם מגירות גדולות לחדר השינה, ארון ספרים ,ספה גדולה, שולחן טלויזיה ומקרר. הכל ב100 דולר (350 שקל). התנאי היחיד - אני צריך להוציא את הכל בעצמי בעוד שבוע וחצי. כלומר שאני אצטרך לשכור רכב עם עגלה (כדי לסחוב גם את הרהיטים שפרננדו קונה) ולבקש מכולם עזרה. איך מורידים מקרר במדרגות? אז בינתיים אין לי תמונות של עוד טיולים, אבל אנחנו רוצים ללכת לראות את גן החיות. אולי עוד שבועיים - יש חופשים החודש - סוף השבוע של חג הפסחא (הרבה ארנבים וביצים משוקולד בחנויות) ו"יום אנזק" - יום של מתן כבוד לחיילים האוסטרלים והניו זילנדים שנלחמו במלחמת העולם הראשונה - המלחמה הראשונה שבה היו חיילים מאוסטרליה העצמאית. היום חיפשנו לפרננדו דירה. עדיין לא מצאנו משהוא מספיק טוב (הוא רוצה מודרני, קרוב לתחנת רכבת ולעיר, וזול...שילוב קשה). ומחר אני עדיין לא בטוח מה נעשה. אולי אני אקח אותו לטיול באיזור בניין האופרה. שיהיה לכולם שבוע טוב. מאוסטרליה, ישי שגי

Have a Happy Election!

היום, יותר מתמיד "שלום לכולם". אז מה? הולכים לבחור? לי לא נותרה אפשרות, מכיוון שאי אפשר להצביע בחו"ל אם אתה לא ימאי או איש שגרירות. אבל אני לגמרי לא מנותק - בימים האחרונים אני מקשיב לגלי צהל דרך האינטרנט כל יום, או למעשה כל לילה. התוכניות שאני שומע הן ציפורי לילה ותוכנית הבוקר המוקדמת של ליעד מודריך. התוכניות האלו ממש קלות על דיווחי הבחירות ומנסות להמנע מלהכנס לאקטואליה עד כמה שאפשר. ככה אני מקבל דיווחים מרוככים ורגועים. עכשיו לעומת זאת, נשארתי בעבודה עד מאוחר (עוד מעט 18:00) ואני מקשיב לרפי רשף מתלוצץ עם מנחם הורוביץ ועמרם מצנע. עכשיו אני יודע מה צפוי לכם במהלך היום - וליבי אתכם. אבל תסלחו לי אם אלך הביתה (ארכב הביתה) ואתעדכן שוב רק מחר בבוקר - כשיהיו תוצאות האמת. רק כמה סיפורים קטנים מהימים האחרונים: מסתבר שאמורים היינו כאן לעבור לשעון חורף אתמול, אבל התאריך נדחה בשבוע. תשאלו למה? אז זהו - בימים אלו יש ארוע ספורט ענק שנקרא ה Common Wealth Games באוסטרליה. זה כמו המכביה, רק שפה אם נופל גשר אז רק ספורטאים אוסטרליים מתים. הארוע הזה כל כך חשוב לאוסטרלים שהם לא רוצים להפסיד שעות יום. לכן החליטו השנה לדחות את שעון החורף בשבוע. תארו לעצמכם! מדינה שלמה צריכה לסבול ולהוציא מליוני דולרים בגלל מיעוט קטן שרוצה שכולם יתאימו את עצמם ללוח הזמנים שלו! אצלנו בארץ בחיים ש\זה לא היה קורה...ארמ...המממ... היום ניצלתי את השעון המוזר, וקמתי בשש בבוקר ורכבתי לבריכה הקרובה לביתי, שם שחיתי עם ידידה מהעבודה כמה בריכות. בדרך מהבריכה לעבודה עברתי דרך ציינה-טאון שם חזיתי בחסר בית מוזר מאד שכנראה האמין שהוא תרנגולת. הוא עמד בפינת רחוב וקרקר וקרא לכל מי שעבר ליידו - כולל אותי. ברחתי משם כל עוד רוחי בי. היום עם שפעת העופות אי אפשר להזהר יותר מדי. ובמקומו הייתי מתרחק מציינה טאון - מי יודע איזו מסעדה תחליט שהיא רוצה עוף טרי. חסרי הביית הם בעייה גדולה פה. יש תמיד אחד בכל פינה בעיר (לפחות בדאון טאון ובפרברים המפוקפקים) והם תמיד שיכורים ורועשים. תחשבו על זה כשאתם מצביעים היום. עם כל הכבוד ל"תאצריזם" והקפיטליזם המוקצן, יש לזה תוצאות לוואי שכולנו לא רוצים לראות בארץ. אז לכו לכם להצביע - אני מקווה לשמוע מכם, ואני מבטיח שתשמעו ממני.

Saint Patricks Weekend

שוב שלום! קודם כל - חדשות טובות - הייתי השבוע בקנברה שוב, והחזרתי איתי את האופניים. אז התכוננו לתמונות מעוד טיולים! למי שלא יודע, שלשום (אתמול שלכם) היה saint patricks day , ובכל העולם האירים שיכורים אפילו יותר מתמיד. היום הזה הוא לכבודו של הקדוש הנוצרי שהביא את הנצרות לאירלנד ובאותה הזדמנות גרש ממנה את הנחשים. מאז האירים משתדלים להטביע את עצמם באלכוהול לכבודו, ומה שהתחיל כיום אחד גדל במשך השנים לחג של חמישה ימים. לחיים! אז אתמול כמובן שכולם התפזרו למסיבות שונות, ובכל רחבי סידני כל הפאבים הפכו פאבים אירים - עם הדגל האירי, קישוטים ירוקים זוהרים, והמון שיכורים. אני יצאתי לפאב קרוב לעבודה עם כמה חברים מהעבודה. שש בערב, ומתחילים להזמין אחד לשני שתייה. אני חושש שבתוך הפאב היה חשוך מדי לצלם (אני מצלם עם הפלאפון החדש שלי עכשיו במקום לסחוב את המצלמה לכל מקום) אז כל הצילומים באיכות נוראה. מאחורינו בפאב אני חושב שגיליתי שכמו אלביס, גם פטר סלרס לא מת, אלא מסתובב עם חברים באוסטרליה: בכל מקרה, אחרי שהשתכרנו כראוי, יצאנו לאכול בציינה טאון. מתוך החבורה היו איתנו בחור סיני ושתי בחורות ממלזיה - והם ידעו בדיוק לאן ללכת כדי לאכול טוב. הלכנו למסעדה קוריאנית מפורסמת (בקרב הקהילה האסייתית לפחות), אבל היה מפוצץ - היה תור להכנס למעלית של הבניין כדי להגיע למסעדה! אז הלכנו מעבר לפינה למקום אחר שמתמחה באוכל "צפון סיני". אכלנו dumplings שזה הגרסה הסינית לקרעפאלאך. נחמד, אבל העוף חמוץ מתוק המטוגן היה הרבה יותר טוב. בשלב הזה, נפרדנו כולם - כל אחד לדרכו ואני הלכתי הביתה. היו לי תוכניות גדולות לאתמול! אז אתמול קמתי מוקדם, הרכבתי את הפדלים בחזרה על האופניים (אסור להטיס אופניים עם פדלים - צריך לפרק אותם לפני הטיסה) והלכתי לאיבוד. המטרה היתה ללכת לאיבוד - רציתי להכיר מקומות בסידני שלא ראיתי עדיין, ובגלל זה החלטתי לנסוע בלי מפה ובלי מטרה, ואם הגעתי למקום מוכר, מייד לפנות לכביש שלא נסעתי בו. המטרה המשנית היתה להגיע לים... הרכיבה היתה מעולה, היה מעונן קלות וקצת קריר - עד ש(אחרי שעה וחצי) הגעתי קרוב לים והיתה עלייה רצינית וקשה. אז (כמובן) יצאה השמש במלוא עוזה ונסתה לייבש אותי. מזל שקניתי לי משקה אנרגיה (מים מרובי קלוריות בטעם ליים). אבל המאמץ השתלם - כי בסוף העלייה היתה (כמובן!) ירידה אל מפרץ נהדר, עם כביש המיועד לצפייה בנוף (נקרא "המצפה של הנסיך מווילס") כמו שאתם יכולים לראות - נוף נפלא. שבוע הבא אני אולי אגיע למקום יותר יפה. אי אפשר לדעת כשהולכים לאיבוד. הדרך חזרה היתה קצת יותר קצרה - כי ידעתי לאן אני נוסע. לקח לי שעה וחצי הלוך, ושעה חזור. כמובן שחצי שעה לפני שהגעתי לדירה השמיים הבינו שהם לא ינצחו אותי בשמש, ובניגוד לחזאים התחילו לטפטף. למזלי לא יותר מדי - הגעתי הביתה יבש יחסית. עכשיו אני שוקל לעשות עוד טיול - הפעם צפונה לאזור הנהרות. רצתי שם לפני שבועיים והנוף ממש טוב שם. אז אני אחפש עכשיו את המפה שתעזור לי להגיע לשם דרך כמה שיותר פארקים. אם יהיו נופים טובים - תקבלו תמונות!

Hello up there? can anybody hear me?

לא, אני לא עומד לצטט את המערכון מאוסטין פאוארס 2 (למרות שזה מפתה). אז למה הכותרת? כי מזמן לא שמעתי מכם! נכון, מזמן לא שמעתם ממני - אבל אני כותב וכותב וכותב ואתם? כלום! לפי העיתונים נשמע שהרבה יותר מעניין עכשיו בארץ מאשר באוסטרליה - תשדירי בחירות, האשמות הדדיות, הסגרות אסירים, פריצות למחשבים של חברי כנסת...מה יהיה אתכם שם בביצה? פה באוסטרליה החדשות כולן על זה שהתקלקלו רוב המזגנים ברכבות. זה ממש מפריע לאוסטרלים - בבית הם לא צריכים מזגן ויסתכלו עליך כאילו אתה עוף מוזר: "למה אתה צריך מזגן בבית?" הם ישאלו. "כי חם בבית!" עונה הישראלי התמים. "אבל אתה ממילא לא בבית בשעות החמות! בערב תפתח חלון ותפעיל מאורר" הם זורקים. "אה! אבל מה בסופי שבוע?" אני מנסה להתחכם... "מה אתה עושה בבית בסופי שבוע? לך לים!" עונים הם במקהלה. אז אני אלך לים... בינתיים פה הכל מאה אחוז. יש מקרר תודות לבן הדוד (יואל רדנר). המשמעות - אני יכול לקנות חלב ובשר (ולא לאכול באותו יום). המקרר קטן, אבל מספיק בינתיים עד שהמקרר שאני אמור לקבל מהעבודה יתפנה. רצתי עוד כמה ביאתלונים (אני לא זוכר מתי פעם אחרונה דיווחתי) - באחד שיפרתי והגעתי ל 26 דקות ועשר שניות, אבל באחרון לא הרגשתי טוב, ושוב ירדתי ל 27 דקות. נשארו רק עוד פעמיים לפני סגירת העונה, ואח"כ אצטרך למצוא לי עיסוק ספורטיבי אחר. רצוי לא מזוכיסטי כמו הביאתלון. בקרוב יהיו תמונות של מסעות אופניים (אני מקווה) אז זהו, אני הולך לישון - שיהיה לכם שבת שלום, ואם יש לכם זמן - תכתבו, או שאני אתחיל לחשוב שאף אחד לא קורא פה...

Long time, nothing to say

שוב שלום אין הרבה מה לספר אני חושש. החיים הופכים לשגרה, ואני מנסה למצוא רעיונות להרפתקאות כדי שיהיה לי מה לכתוב. בינתיים תאלצו להתאזר בסבלנות... בסוף השבוע האחרון ביקרתי שוב את יואל רדנר לעזור לו עם ה ipod שלו. ממש לא מובן לי למה Apple עשו ממשק כלכך לא ידידותי למשתמשים פשוטים (אני חייב להודות שגם לי לקח זמן להבין מה קורה שם). אישית, אני ממליץ לקנות את המוצר המתחרה של ארקוס. יש לו יותר אופציות מאלו של ה ipod, מנגן יותר סוגי קבצים (הipod לא תומך בווידאו שיואל מצלם, והוא צריך לקנות תוכנת המרה! מגוחך!), ממשק משתמש יותר פשוט, ומסך יותר גדול לראות ווידאו. שלא לדבר על זה שאפשר איתו גם לצלם ווידאו, להקליט ווידאו ולהשתמש בו בתור כונן נייד למצלמת ווידאו. פשוט מושלם, אפילו אם הוא יותר גדול ולא אלגנטי כמו ה ipod. כשיצאתי מהביית אתמול היה חם, עם שמש חזקה - קיוויתי ללכת לים עם יואל. אבל אחרי שעתיים של נסיונות עם ה ipod הגענו לים ומזג האויר פתאום נהיה סגרירי. אז אכלנו צהריים, חזרנו אליו לדירה לסיים את העתקת המוזיקה ולבדוק את האפשרויות להעביר סרטים ואז יואל הסיע אותי לרכבת. גשם החל לטפטף בדרך לתחנת רכבת, אבל כשיצאתי מהתחנה הקרובה לבית שלי, הגשם היה כלכך חזק שפשוט לא היה לי מה לעשות חוץ מלרוץ בכל המהירות דרך השלוליות. הגעתי הביתה שטוף כולי. לא יאומן כמות המים שירדו. דמיינו את הגשם הכי חזק שיורד בחורף בארץ, זה מה שירד פה כל הלילה, למרות שהטמפרטורות לא יורדות מעשרים מעלות. בכל מקרה - חייב לחזור לעבודה...ביי!

My place

לבקשת הקהל, להלן תמונות של הדירה שלי - תהנו מהתיור הווירטואלי: המטבח. הארון הלבן משמאל הוא ארון כביסה (כרגע רק מייבש כביסה) סלון, השולחן והכסאות ושני המחשבים שלי (מי שישים לב יראה את בקבוק הקולה הנצחי): חדר השינה, המראות מסתירות את הארון: ולבסוף - חדר האמבטיה והשירותים:

And the winner is...

שלום לכולם, אתמול השתתפתי בעוד ביאתלון. הפעם, היה גשם שוטף. מה זה שוטף? זלעפות! לפחות הטמפרטורות נשארו בסביבות ה24 מעלות, אז לא היה נורא, למרות שהיתה כוונה לבטל את השחייה בגלל ברקים. אז התחלנו לרוץ, בלי לדעת אם יתנו לנו להכנס לברכה בסוף. באמצע המסלול (אחרי בערך קילומטר וחצי) פתאום הבקיעה השמש מעל הנמל ובניין האופרה, ובצד השני פתאום הופיעה קשת מדהימה מצד לצד. ככה, כשחזרנו הנוף של הנמל, בניין האופרה והקשת היה פשוט עוצר נשימה. במחשבה שניה יכול להיות שבעיות הנשימה לא היו קשורות לנוף אלא יותר לריצה, ולידיעה שבגלל שהפסיקו הברקים אין בררה ונצטרך לשחות 300 מטר. להלן תמונה שלי בערך חמש דקות לאחר הגמר (חדי העין יבחינו בשאריות הקשת ברקע): ובכן, החדשות הטובות הן ששיפרתי ביותר מחצי דקה - בריצה. בשחייה אני עדיין פדלאה וצריך למצוא דרך להתאמן. החדשות היותר טובות הן שזכיתי בהגרלה באחד מהפרסים היותר יוקרתיים - מסג' של חצי שעה וכניסה לברכה במועדון אקסלוסיבי בעיר! למעשה, זה לאו דווקא מסג' - אני יכול לבחור בין מסג', דיקור סיני או פיזיותרפיה. אני פתוח להמלצות, אבל אני סקרן לגבי הדיקור. אני מקווה מחר לבקר את הבני דודים שלי פה - אילת ויואל - ואת ההורים שלהם שמבקרים. אם יהיו חוויות - אדווח.

Massage and a beer

בקצרה - היום היה לנו מסג' במשרד. מסתבר שזה משהוא חודשי שמגיעים שני מסג'יסטים למשרד בסוף כל חודש ו"מתגמלים" אותנו על העבודה הקשה. להלן עבדכם הנאמן נהנה ממסג' אלים במיוחד (הגברת התביישה מהמצלמה והתעקשה שיצלמו אותה רק מהגב):
ואח"כ, פתחנו את הבקבוקים של הבירה שבישלנו וטעמנו. קצת חמוץ, אבל לדעתי יותר טוב מכל בירה אחרת ששתיתי (אבל מה אני מבין?) לילה טוב!!!

Biathlon

במילה אחת - אייייייי! ברצינות - לא היה לי כזה כיף מאז הטירונות. ונתחיל מההתחלה: מאז הפעם האחרונה שפרסמתי חדשות הרבה קרה. עברתי לדירה החדשה, ישנתי על מיטה מתנפחת שקניתי ב kmart, ואת ארוחות הערב אני בינתיים אוכל בחוץ. בסוף השבוע האחרון קניתי מיטה ב ebay שעלתה לי רק מאה דולר אוסטרלי (שלוש מאות שקל למיטה זוגית) ומספיקה לי עד שיהיו לי שאר הרהיטים שאני צריך. אז אני אוכל לקנות מיטה נורמלית ונוחה יותר, ולמכור את זאת ב ebay אולי ברווח! אני עובד עכשיו בפרוייקט בחברת עורכי דין גדולה (מה זה גדולה? ענקית! מאות אנשים, ליגת כדורגל במשרד וכמה קומות בגורד שחקים). לא יותר מדי מעניין כי אין להם מושג מה הם רוצים ממני, אז אני מנסה למצוא דברים לעזור להם. בסוף השבוע האחרון (לפני שבוע) יצאתי לראות הופעה של זמרת בשם שרה מקלאוד (שהסבירו לי שהיא היתה הסולנית של להקה שהייתה מאד פופולרית לפני כמה שנים - super jesus). ההופעה היתה מעולה, בפאב קטן וחדר מלא אנשים, בשורות מול הבמה הקטנטנה - ממש אינטימי - והכי חשוב - אף אחד לא עישן! אסור לעשן שם!!! איזה תענוג. יצאתי לשם עם תמי (מי שהכיר אותה בארץ - החברה לשעבר של מיקי) שהגיעה לאוסטרליה לביקור מולדת של שבועיים שלושה. ביום שבת היא שוב הזמינה אותי לבלות איתה ועם החברות שלה וחגגנו לה יום הולדת מאוחר בדירה של שתי חברות שלה. אני מחכה שישלחו לי את התמונות. אה, כן - יום לפני זה (יום שישי) לקוח שלי לקח אותי ל"סיבוב בעיר" מכיוון שעזרתי לו מעל ומעבר. אכלנו פסטה במסעדה איטלקית, הלכנו למועדון חשפנות ולקזינו. לפני שאתם חוטפים התקף לב - זה היה רעיון שלו (כמובן - כל מי שמכיר אותי יודע שאני האחרון שילך למקום כזה) אבל כשהוא אמר שהולכים לשם אמרתי לעצמי שאני פה לחוות חוויות ולעשות דברים אחרים. ואם אכלתי שרימפס וקלאמרי - אני יכול לחוות גם דברים אחרים בחוויה האוסטרלית (וזה אומר שאני צריך ללכת למופע דראג בפעם הבאה). על מה שהיה במועדון אין מה לספר. די עצוב האמת...ולפני שאתם שואלים - לא, לא נראה לי שיש לי מה לחפש שם שוב. היום הלכתי שוב לגנים הבוטניים, ובמקום להסתכל על הפרחים הסתכלתי על העצים וראיתי שם מאות עטלפים ישנים - עטופים בכנפי העור שלהם. מייד הוצאתי את המצלמה, אבל כפי שאתם יודעים, אין לי הרבה זום אז התמונות לא משהוא:

עץ מלא בעטלפים:

עטלפים ג'ינג'ים ישנים:

ועכשיו אנחנו מגיעים להיום. היום היה מרוץ ביאתלון. מדובר בריצת 4 ק"מ ושחייה של 300 מטר. המרוץ מאורגן בצורה מסודרת להפליא - מגיעים לחדר כושר\ברכה המגניבים ואז נרשמים - אפשר לבחור באיזה מקצה רוצים להיות - אחד משישה מקצים. ככל שאתה טוב יותר, אתה נרשם למקצים הראשונים, עד חמישים איש למקצה. בתכלס הגיעו היום בערך מאה איש. כל אחד משלם 15 דולר (חמישים שקל) דמי השתתפות, מקבל תדרוך ומחכה למקצה שלו. מתחילים בריצה בפארק (זוכרים? אם לא, תדפדפו אחורה לכתבות הראשונות שלי) ומסיימים בחזרה בברכה. אז נכנסים למסלול מספר שלוש, שוחים לקצה, עוברים למסלול 4, שוחים לקצה ואז לחמש (אתם מבינים את הרעיון - ככה לא שוחים מול מי שאחריכם) עד שמסיימים במסלול 8 - שש ברכות של חמישים מטר. הריצה הייתה קשה - זה תמיד קשה יותר כשאתה מתחרה באחרים. סיימתי את האלפיים הראשונים ב 8 דקות (הפתעתי את עצמי) ואת הארבע ב19 וכמעט מת. ואז התחלתי לשחות. נכנסתי למיים וחטפתי שוק. הבריכה מלאה במיי ים! פעם ראשונה בשבילי. בדקות הראשונות הייתי בטוח שאני טובע - אמנם הבריכה הייתה רדודה אבל לא משנה כמה נשמתי פשוט לא הרגשתי שאני מכניס אוויר. אז האטתי ושחיתי חזה כל הדרך. סיימתי ב 27 דקות ו23 שניות. עכשיו ההפתעה שלא ידעתי לפני כן - בסוף כל מרוץ, הטוב ביותר מהבנים והטובה מהבנות מקבלים פרס (לא קלטתי מה זה היה), ואז יש הגרלה בין כל המששתפים של הרבה פרסים - חילקו בין השאר מסג'ים, ארוחות צהריים יוקרתיות, בגדי ים, כובעים וכל מיני. הפרס הכי מגוחך היה 4 מרוצים עתידיים חינם... כאילו שבמצב שהייתי אחרי המרוץ יכולתי בכלל לחשוב על לעשות עוד 4! לא זכיתי בכלום. הינה תמונה שלי מתלבש אחרי המרוץ: שמים לב עד כמה אני מותש? ואז - אמרו לנו עוד משהוא שלא ידעתי - כרטיסי ההגרלה הם גם קופון להמבורגר עוף בפאב לא רחוק! וכל המשתתפים במרוץ הלכו לפאב, ישבו ודיברו ושתו. אז עכשיו אני בבית, כואב ומת לישון - אז נשתמע!

Quick Update

Hey everyone. No hebrew on this machine - so I will be brief. Got an apartment. Address is 36/30-40 Garden Street Alexandria Sydney (if you want to send me things from Israel - remember not to send food!) I will be shopping for furniture in the coming weekend and will post a full report soon! bye!

Tennis Pictures

מכת פתיחה מושלמת (ישר לרשת)
גיא'אן הבלתי מנוצח (בינתיים) מראה לכדור איך משחקים בסרי לנקה
דיויד מפסיד לי (אוקי, האמת שאם מחשבים את כל המשחקים זה היה תיקו)
לפני המשחק
אחרי המשחק

Australia Day In Canberra

למי שלא יודע, היום ב 1788 נחתו הבריטים על אדמת אוסרטליה. ולכן היום הזה נודע כיום אוסטרליה. זהו למעשה המקביל האוסטרלי ליום העצמאות שלנו, רק שהם לא היו צריכים להלחם על העצמאות שלהם - הם פשוט חיכו כ 110 שנים עד שהבריטים ויתרו עליהם.
בקנברה החגיגות התחילו אתמול (25.1) בערב מתחת לבניין הפרלמנט. דמיינו לעצמכם מופע רוק על הדשא של הכנסת...קשה? לא באוסטרליה! כשהגענו בשמונה בערב הדשא של הפרלמנט כבר היה מלא באנשים יושבים על שמיכות, עומדים בתורים ארוכים לקנות בירה או לשירותים ורוקדים...
המופע היה כולו שירים של להקות שונות (כולל כוכבי "כוכב נולד" האוסטרלי) עם מנחה שבין להקה ולהקה שאל את הקהל שאלות טריויה על ההיסטוריה של אוסטרליה. כל המופע היה בשידור חי באחת מתחנות הטלויזיה האוסטרליות (יש בערך 8 כאלו), וכולו תוזמן בשביל הטלויזיה - כשעצרו לפרסומות עלה המנחה ושאל את שאלות הטריויה, כשחזרו מפרסומות עלתה להקה לבמה. המופע הסוגר של הלילה היה הופעה של הלהקה של ראסל קראו (השחקן מגלדיאטור) שבזמנו הפנוי שר. לא טוב, אבל שר.
היינו שם חמישה - אני, ברט ואישתו (שותפים שלי לדירה של העבודה בקנברה), דיויד וגיא'אן (תמונות שלהם מחר ממגרש הטניס!). רוב האנשים מסביבנו היו האוסטרלים החביבים שכולנו מכירים ואוהבים - מחייכים, צוחקים ואדיבים. אבל היוצאים מהכלל הפתיעו אותנו. הראשון היה בחור צעיר שהחליט שהוא חייב לגימה מהבירה של גיא'אן. זה כשלעצמו מובן, אבל לא כשרואים את גיא'אן- גיא'אן הוא בחור בן 27 מסרילנקה בגובה מטר תשעים ושוקל מאה קילו של (הרוב) שרירים. למה הבחור החליט שזה בסדר להטפל דווקא אליו ממש לא ברור לי. אולי כי גיא'אן החזיק שתי כוסות בירה - אחת בכל יד (בחור גדול שותה הרבה!). לאחר שנסיונות השכנוע לא צלחו בידו, הבחור פשוט תפס את היד של גיא'אן וניסה למשוך אותה אליו לפה. כוס הפלסטיק נשברה ורוב הבירה נשפכה. גיא'אן (שהיה בעברו שומר כניסה בבאר, והוא בחור מתון ורגוע) פשוט נתן לו את מה שנשאר מהכוס ובעדינות דחף אותו שימשיך הלאה. הבחור הבין את הרמז ונעלם.
לי לעומת זאת אין את הנוכחות המאיימת של שומר בארים בדימוס, ובסוף האירוע נעמד ליידי בחור קטן שהתחיל לשאול אותי שאלות. אני חייב לציין שעדיין הייתי לבוש בבגדי העבודה שלי - מכנסי בד שחורים, וחולצה מכופתרת לבנה אלגנטית. אולי בגלל זה הייתי מראה קצת חריג בקהל שהיה כולו בחולצות T וג'ינס. אולי גם המצלמה על החגורה שלי היוותה סימן שאני לא בדיוק נולדתי בערבות אוסטרליה. הבחור, לאחר שווידא שאין לי מושג על מה הוא מדבר התחיל לקלל ולאיים עלי שאני אפסיק להסתכל על הבחורות האוסטרליות (מודה באשמה). אני חייב להודות שלא ידעתי בדיוק איך להגיב - הבחור היה שיכור בברור, וכמובן שניסה לפצות על הגודל שלו באלימות מילולית ופיזית - כולל איומים ש"שריקה אחת והחברים שלי פה" (בטח...כאילו שיש לך חברים!). כשהוא התחיל להיות פיזי, גיא'אן פשוט נעמד ביננו ואמר לבחור שיעוף ממנו. הבחור (לאחר מבט אחד למעלה) התחיל שוב לדבר על החברים שלו, ואז ניסה לדחוף אותי. גיא'אן בשלב הזה איבד סבלנות ודחף אותו הצידה והסביר לו שעד עכשיו הוא היה סבלני, ושכדאי שילך משם. רוב האוסטרלים מסביב הצטרפו בנסיונות להרגיע את השיכור שהלך לדרכו...פעם אחרונה שאני לובש חולצה מכופתרת לארוע פומבי!
היום (יום חמישי ה26) היה יום חופש, ואני שוב נסעתי לצפון העיר לשחק טניס עם גיא'אן ודויד. שוב אכלנו באותה מסעדה סינית אותנטית- Tak Kee Roast Inn. הפעם הזמנו את המנה קון פאו ציקן - עוף בבוטנים ורוטב חריף! מעולה!!! מחר אעלה תמונות של המשחק (הצלחתי לנצח את דויד פעם אחת!)

תגליות מרעישות על אוסטרליה - חלק ראשון

1. לא אומרים "מקדונלדס". אומרים "מקא'ס" (זה קצר יותר!) 2. לא אומרים ארוחת ערב (dinner\supper). אומרים תה (tea) 3. מזגנים – הומצאו כאן, אבל אף אחד לא מבין למה צריך אותם. למצוא דירה ממוזגת זה אומר להיות מליונר. הדברים הקטנים האלו שנראים כמו מזגנים וצמודים לקיר ברוב הדירות הם באמת מזגנים...שיכולים רק לחמם. אנשים לא מדליקים מזגן באוטו אלא אם כן הם (כמוני) לא מאוסטרליה. הלו? זה אוסטרליה פה או סקנדיביה? 4. חנויות גדולות (רשתות) נותנות לך כרטיס אשראי (store credit) לקנות איתו בחנות גם אם אין לך כרטיס אשראי רגיל! עדיין לא הבנתי איך זה הולך, אבל לאור העובדה שדירה מרוהטת לא נראית באופק, נראה לי שאוכל להסביר את זה יותר לעומק בחודש הקרוב. 5. בסופרמרקטים הגדולים, אם תתאמצו, תמצאו ביגלה של ביגל-ביגל, מנות חמות של אוסם ואפילו שקדי מרק (אז שההוא מהפרסומת לשקדי מרק יעבור לאוסטרליה). לפני שאתם שואלים על המחיר, אבקשכם לקרוא את הנסיך הקטן פעם נוספת. תתביישו לכם! 6. סיפרתי לכם שנוסעים פה בצד הלא נכון של הכביש?

יום בקנברה-סיטי

מצטער על העיכוב בעדכון – לא הצלחתי למצוא מקום להתחבר לאינטרנט עם הלפטופ (עם העברית) שלא עולה הון תועפות ושלא מצריך שאסחוב את המחשב הכבד הזה למרחק עצום. כן, עוד שבועיים עברו בקנברה – והאופניים עובדות קשה... קנברה היא עיר די רגועה, אין הרבה מקומות "לבלות" בהם, אם ב"לבלות" אתם מתכוונים לבארים או מועדוני לילה. מצד שני, מבחינת נופים וטבע, קנברה היא פנינה של ממש. בזמן שרכבתי כאן מסביב חשבתי איך אתאר לכם את המקום, ופתאום קלטתי שעולם המטאפורות שלי מצומצם מאד. כל פעם שאני רואה את האגם אני חושב "כינרת" או "החולה". הרחובות כאן מזכירים לי קיבוצים בנגב או מסביב לכנרת (שימו לב בתמונות למדרכות הבטון). השדות עם שיחי השמיר הענקיים מזכירים לי את השדות של מזכרת בתיה – חולדה, וההרים את הגליל (אם הגליל היה שופע באקליפטוסים). אבל האמת היא שכל כמה שהמקום דומה, הוא גם שונה. הניחוש שלי הוא שבעלי החיים פה התיאשו מלנקות את עצמם מכל השריפות שיש פה כל הזמן ופשוט בחרו בצבעים שחורים. זה כולל עורבים מכוערים: שקנאים שחורים: ברבורים שחורים: והיחידים שנראים קצת חמודים הם הברווזים: חמוד...

התמונות האלו נלקחו מרכיבת אופניים מסביב לאגם. לקנברה יש אגם מלאכותי גדול – גדול מאד. רכיבה מסביב לו לקחה כשעה – שעה וחצי, והנוף מושלם. הריח קצת פחות (אחרי הכל אגם מלאכותי זה פחות או יותר מיים עומדים) אבל יש הרבה אנשים שעושים ספורט ימי – חתירה בקיאקים, מפרשיות קטנות, סירות על שלט רחוק ואפילו אמבטיה עם הכלבים: אבל מסביב לאגם יש מסלול הליכה\רכיבה נפלא שעובר במדשאות, חורשות וגשרים קטנים. בערך באמצע האגם יש אי קטן עם גשר המחבר אותו ליבשה, ועל האי יש מגדל פעמונים ענק שנבנה ב1969 על ידי האנגלים כמתנה לאוסטרליה לכבוד יום ההולדת החמישים (אם אני זוכר נכון) שלה. הפעמונים מצלצלים באופן מאד מיוחד, שאני חושש שעולם המטאפורות שלי פשוט לא מכסה. אם ממשיכים על האגם לכיוון מזרח, מגיעים לנחל שיוצא ממנו – נחל מולונגלו. הדרך נראית כאילו היא ממשיכה אל המדבר וכאילו אתם יוצאים כבר מקנברה, אבל אם לא מתייאשים (כפי שכמעט קרה לי) ונצמדים לאגם, מגיעים לגשר שעובר מעל הנחל, ועולים על דרך שחוצה שדות מעובדים. כאן ראיתי לראשונה מאז שהגעתי הנה פרות. עכשיו אני יכול להיות בטוח שהבקר שאני אוכל הוא אכן בשר פרה ולא משהוא חשוד...זה מאד מוזר איך פשוט לא רואים פה חיות גם באזורים הכפריים. במיוחד לאור העובדה שכמעט כל המקומות שמוכרים עוף טוענים שהעוף הוא free ranged, כלומר אין לולים. ממה שהוסבר לי אין כאן רפתות ולולים – החיות משוחררות למרעה ולכן נדיר לראות אותם בשדות – השדות כל כך גדולים שיש אולי פרה לכל קילומטר רבוע, ורובם מתחבאים בצל. אה, כן – צל...הטמפרטורות פה לא ירדו מתחת ל 25 מאז שהייתי פה, עם ממוצע של 34. מצד שני, חצי מהזמן שהייתי פה היה גשום. גשם ב 30 מעלות...עולם מוזר. אם לא התייאשתם והמשכתם עם הדרך, תגיעו לפארק הטבע של קנברה. כאן רואים עצים נדירים (לא ממש התעמקתי בשלטים, מצטער) ולהפתעתי, בגלל הקרבה לשדות – ארנבים! ולא סתם ארנבים – כאלה עם ישבן ענק ומלא פרווה ובגודל שיכול להתחרות עם כלבים קטנים. יש לי הרגשה שאיזה קנגרו היה שובב עם איזו ארנבת... למי שתוהה למה אין פה תמונה של החמודים – זה רק בגלל שעד שהוצאתי את המצלמה הם נעלמו בשדות. קשה להאמין שבשנת אלפיים ושש יש עדיין ארנבים שמאמינים שאם יצלמו אותם זה יגנוב להם את הנשמה! הפארק הקטן מאד מזכיר את פארק החולה (מצטער על המטאפורה – הייתי חייב) אם רק בהחולה היה מסלול אופניים מושלם. בביצות אפשר לראות עוד סוגים של ציפורים, ואפילו ראיתי שקנאי לבן ענק – אבל הזום במצלמה לא מספיק טוב כדי להראות אותו, וכל התמונות היו מטושטשות. מישהוא יכול להלוות לי אלף דולר למצלמה טובה? והכל פשוט חמש דקות מהדירה..יום חמישי הקרוב הוא "יום אוסטרליה" – משהוא כמו יום העצמאות, ויש בימה על שפת האגם שעליה יהיו מופעים מוזיקלים לתוך הלילה. לא צילמתי את הבימה, אבל צילמתי את האגם ממקום מאד קרוב אליה ומה לגבי העיר עצמה אתם שואלים? מרכז קנברה הוא לא סידני. הוא אפילו לא רחובות, ואולי נמצא איפהשהוא בין גדרה לגן יבנה. שלא תבינו לא נכון – יש מדרחוב גדול ומרווח, עם חנויות מסביב, קניון (קטן יחסית לסטנדרטים שלנו) ונגני רחוב והכל. אבל הכל קטן ורגוע – מאד רגוע. חשוב לזכור שקנברה היא בסך הכל עיר הבירה של אוסטרליה – חוץ ממשרדים ממשלתיים אין כאן כלום וזה אומר שכולם פה פקידים ממשלתיים, עורכי דין ופוליטיקאים – מה שמסביר למה קנברה היא המקום היחיד באוסטרליה שבו מותר למכור זיקוקים ופורנוגרפיה... ההמסעדות כאן, כמו בכל אוסטרליה מגוונות – יש הרבה סיני\יפני\קוראני, איטלקי, לבנוני ואמריקאי. המלצות שלי 1. Sushi-bahn מסעדת סושי יפנית בקצה המערבי של המדרחוב –מי שאוהב סושי יכול לשבת על המסוע הממונע ולבחור את המנות שלו, אבל מי שלא (כמוני!) יכול להזמין נודלס (אודון) עם עוף פשוט נפלא! גם הנודלס מהאורז טובים, אם לא מפריע לכם לאכול אוכל שקוף. 2. Godori מסעדה קוריאנית באמצע המדרחוב מגישה מנה חריפה בקדרת אבן, המורכבת מאורז, ביצה, ירקות ואפשרות לתוספת בשרית. חריף (אפשר גם לא, אבל למה???) וטעים! 3. Woodstock – סטייקיה\פיצרייה השולטת על הצד המערבי של המדרחוב. האוכל לא עד כדי כך טוב, אבל המחירים הגיוניים והאווירה טובה בפנים או בחוץ. 4. המסעדה האחרונה נמצאת בפרוור בשם "דיקסון" בצפון העיר לכיוון ההרים. דיקסון זה למעשה ה Chinatown של קנברה, עם מרכז קניות המלא בכל טוב – מקדונלדס, קנטקי פרייד ציקן, ברגר קינג וכו. אבל בין כל אלו פזורות מסעדות סיניות קטנות, מהסוג שצריך לבקש אם רוצים מזלג. זאת שאני אכלתי בה היתה טובה מאד – אבל אני לא יודע איך קוראים לה – לקח אותי לשם ידיד סיני מהעבודה (דיויד ליו) אחרי משחק טניס במגרש של ידיד אחר מסרי לנקה (גאיאן פייריס). אם מישהוא יתעקש, אני יכול לברר את השם והכתובת ואפילו מה לעזאזל אכלתי (אין לי מושג) אה כן, שיחקתי טניס...להגנתי אגיד שזה היה אחרי רכיבה של 8 ק"מ לבית של גאיאן, אבל בלי תרוצים, הפסדתי בכל משחק. טוב, לא שיחקתי כבר 15 שנים – אבל גיליתי מחדש עד כמה זה כיף (לשחק. לא להפסיד. להפסיד זה לא כיף). נראה לי שכשאחזור לסידני אחפש לי שותף ואנסה לשפר את המשחק, או לפחות להפסיד יותר בכבוד. תהיו סבלנים – אני מבטיח לכתוב.

Mini Update

Hey everyone! Sorry this is in english, but I still havent found a cheap way to connect my laptop (I am having problems with my WiFi). I will write a new posting tonight - I have many great pictures to share from Canberra... so dont give up on me!

Blue Mountains Bike Trip

זה היה נפלא – ובמיוחד היה נפלא לגלות שאני עדיין חי... יצאנו מסידני ב 10:00 בבוקר אחרי עיכוב של שעתיים כי אחד מהחברים (דייב ואנדי – שני בריטים לשעבר)היה צריך לקנות כמה דברים לאופניים שלו. בשלב זה התוודעתי לעולם המכורים לאופניים – אנשים שלא מסוגלים לעבור לייד חנות אופניים ולא להכנס ולקנות את הפטנט האחרון שישפר את מהירות החלפת השרשרת אם היא נקרעת... כשהם רואים אופניים אחרות ברחוב הם מייד מתקרבים, מעבירים ביקורת ומלחששים על האיכות ואיך הם "נסעו פעם על הדגם הזה ויש להם עדיין חלפים במוסך שהם היו מוכרים, אבל הם חושבים לקנות שלדה חדשה...בלה בלה בלה...בלה בלה בלה". לאחר של נסיעת רכבת של שעתיים לתוך ההרים מצפון מערב לסידני, הגענו ליעד – עיירה קטנה ולא משמעותית בשם Woodrow. פרקנו את האופניים, שמנו עלינו את הציוד, הצטלמנו בשביל שיהיה תיעוד של המראה לפני והתחלנו לרכב. הגשם התחיל כמעט מייד. כן, גשם בקייץ. אני בטוח שהזכרתי את זה הטמפרטורות פה אמנם לא יורדות מתחת ל 20 מעלות, אבל גשם זה עניין של שגרה. יום כן, יום לא. החברים אפילו לא שמו לב – כל הזמן דיברו על איזה מזג אוויר מושלם לרכיבה יש – לא חם ולא קר (כאילו שזרם המיים האנכי שנופל עלינו לא מזיז להם!) רכבנו דרך העיירה הקטנה עד למחסום שהזהיר שאם יורד גשם המסלול עשוי להיות חסום. אני בשלב הזה כבר הייתי קצר נשימה והשלט עורר בי תקווה שהנה, חוזרים לרכבת – אבל לא! העברנו את האופניים מעל המחסום (שנועד לחסום רכבי 4X4 ואופנועים) והתחלנו לרדת במורד. זאת אומרת – הם התחילו לרדת במורד ומהר מאד נעלמו מהעין. אני, לעומת זאת הבטתי בחרדה הולכת וגוברת על ה"דרך" שהייתה למעשה מדרון תלול מלא סלעים שהלכו ונראו חדים יותר ויותר. אחד מהחברים עצר והסביר לי שכדאי שאני אסע בשוליים איפה שיש יותר עפר מסלעים עד שאצבור ביטחון. הוא רק לא שם לב שהשוליים זה בדיוק 10 סנטימטר מהקצה של השביל – איפה שמפסיק השביל ומתחילה נפילה של כמה עשרות מטרים לתוך יער אקליפטוסים. הצלחתי לעבור את הקילומטר הראשון (רוב הירידות בהליכה) ולהגיע אל החברים שחיכו לי בסבלנות על ראש גבעה. הייתי פשוט מבואס – התחת הרגיש כל אבן, בור וסלע בדרך כאילו אין אפילו גלגלים מתחתי! כשחברתי לחברים הם הסבירו לי למה אני מרגיש ככה – מסתבר שרכבתי חצי קילומטר על פנצ'ר בגלגל האחורי. ולא סתם פנצ'ר שאפשר לסתום עם מדבקה – הוונטיל פשוט נשבר. למזלי, רוכבים מנוסים כמוהם תמיד מחזיקים פנימית רזרבית או שתיים, ולאחר כמה דקות, הגלגל האחורי שלי היה מלא אוויר, והישבן שלי פלט אנחת רווחה. שעליה הייתי צריך להתנצל לדייב ואנדי כמובן. דייב הרגיע אותי ואמר שבכל טיול קורות תאונות, ופנצ'ר זה עניין של יום יום. הוא התבדח ואמר שזה עוד כלום לעומת שבר באחד מהמנגנונים של האופניים שיגרום לאחד מאיתנו ללכת את 26 הקילומטרים שנשארו. לאט לאט צברתי ביטחון, ואמנם לא העזתי לרדת את כל הירידות שהיו בדרך. העליות גם כן היוו בעיה קלה, אך בעיה זו נפתרה אחרי עוד כ 5 קילומטר, כשהאופניים של אנדי סבלו מאחד מאותם שברים שדייב דיבר עליהם. המנוף של ההילוכים האחוריים שלו נשבר – ולא היה מה שיחזיק את השרשרת במקום. מתקן כזה זה לא משהוא שנהוג לקחת איתך בתיק, ולכן לא היה לנו מה לעשות. רגע לפני שאנדי גמר אומר להתחיל ללכת, לדייב (שהרגיש מאד אחראי על השבר בגלל שהוא פתח את הפה לשטן) היה רעיון כביר. הוא פירק את השרשרת של אנדי, קיצר אותה וקיבע אותה על הילוך אחד. ככה אנדי יכל להמשיך, כל עוד הוא לא העמיס על השרשרת יותר מדי. משמעות- בכל העליות הולכים!!! איזה כיף לי! גם ככה לא יכולתי ליישר את האצבעות בידיים – במיוחד יד ימין שאחזה בכל הכח בכידון. אפילו אם הייתי צריך להשתמש במעצור הקדמי (יד ימין) כדי להציל את חיי לא הייתי מצליח. האצבעות פשוט סרבו להתיישר. האמת לא היו הרבה עליות, ורוב הדרך היתה בירידה. מסביבינו יער של אקליפטוסים ושאר ירקות, מלא בקריאות ציפורים (שבטח צעקו "גשם! יורד גשם! לכו הביתה לפני שתצטננו!") והרבה סלעים. בשלב מסויים הגענו לסלע מפורסם עם חריטות של אבוריג'ינים – ספירלה חרוטה בסלע. לא כלכך מרשים אני חושש, ולי כבר לא היה אוויר, אז לא היה לי כח לצלם משהוא שבסך הכל נראה כמו ציור של חילזון. הירידות המשיכו, והמשיכו, היער התעבה והתעבה, ולאחר 20 ק"מ מצאנו את עצמנו באתר קמפינג, שם נחנו, קראנו את המפה ואז המשכנו. זאת אומרת, דייב ואנדי המשיכו מהר, אני המשכתי לאט ואיבדתי אותם בצומת דרכים הקרובה. ברטרוספקטיבה, אולי הייתי צריך לקרוא את המפה גם כן, אבל סמכתי עליהם שיחכו לי אם תהיה צומת. הם לא חיכו (כי אנדי לא יכל לעצור כדי שיוכל להמשיך בלי להעמיס על השרשרת) ואני כמובן פניתי לכיוון הלא נכון. הנוף היה נפלא, אבל אחרי 2 קמ של רכיבה בלי לראות את החברים, עצרתי, עשיתי חושבים ולמזלי זוג רוכבים הגיעו מהכיוון השני ואמרו לי שאני בדרך הלא נכונה. הסתובבתי, עליתי בחזרה למעלה (2 קמ) ופניתי למקום שחשבתי שהוא הנכון בצומת. אחרי כ 200 מ מצאתי את דייב מנסה להתקשר אלי, הסברתי לו שלאבד את הבחור החדש זה לא דרך טובה להגדיל את מאגר החברים שלו, והמשכנו למצוא את אנדי (שהמשיך להתדרדר בירידה). הדרך פה כבר לא היתה על צלע הר, אלא דרך צרה ומפותלת של כחצי מטר בין שיחים, כל הדרך בירידה קלה. פה כבר היה לי מספיק בטחון לצבור מהירות ומהר מאד הגענו לסוף המסלול, שם עלה אנדי על הכביש, ואני ודייב המשכנו לקטע מאתגר עם סלעים גדולים שבו ניסיתי קצת להשתפר בקפיצות קלות. ללא הרבה הצלחה אני חושש. זה לא שנפלתי – פשוט השתפנתי מלקפוץ את רוב הקטעים המסוכנים. בכל מקרה, סוף המסלול היה בנחל שבו שטפנו את האופניים המג'ויפות מהבוץ , ואז עלינו לגלנסדייל – העיירה שבה תחנת הרכבת. הרכבת הבאה עמדה לצאת כ 50 דקות מהרגע שהגענו, אז הלכנו לבית קפה\מסעדה בעיירה, ואכלנו "המבורגר עוף חריף עם אננס ומנגו" יחד עם ציפס עבה ומלוח- מעולה! מסביבנו תוכים גדולים צרחו (לא הצלחתי לצלם) וציפורים שונות התעופפו וצייצו. מאד ציורי. החזרה לסידני עברה בלי מאורעות מיוחדים – בעיקר מנסים להשאר ערים. אז עכשיו, מותש, תפוס ומאושר על כך שניתנה לי ההזדמנות להמשיך ולחיות, אני כותב מקנברה – עיר הבירה, פה אהיה בשבועות הקרובים. לקחתי איתי את האופניים, כדי שאוכל להתאמן ולהגיע לטיול הבא בכושר קצת יותר טוב (ואולי עם יותר אומץ) שלכם, ישי

Saturday Bicycle trip

שוב שלום!

בטח נמאס לכם לשמוע מה אכלתי בכל יום, אז אני לא אטריח אותכם. בסוף השבוע הקרוב (אם מזג האויר יאפשר) אני יוצא לטיול אופניים בהרים עם חברים של איוון (הבחור האירי מהעבודה). אם זה מעניין אותכם להלן קישור לאתר שמתאר את המסלול.

אם אשרוד את הטיול, ביום ראשון אני טס שוב לקנברה, והפעם נשאר שם לכל החודש. קנברה היא עיר די משעממת בלי הרבה מה לעשות ולראות, וכנראה שלא יהיה לי חיבור לאינטרנט חוץ מאשר אצל הלקוחות - אז אני לא יודע אם יהיה על מה ואיך לדווח לכם.

בכל מקרה, תמונות מהטיול אופניים יגיעו בהקדם!

45? you mean Fahrenheit right?

קודם כל עדכון על אתמול - אכזבה. מה קרה אתם שואלים? פשוט מאד - יצאתי לפאב קצת לפני חצות, וכשהגעתי לא היה שם אף אחד חוץ מהמלצריות וחבורה של בריטים מבוגרים משחקים ביליארד. מסתבר שבראש השנה לא הולכים לפאבים...ואף אחד לא גילה לי!

בכל מקרה, היה היום קצת חם בחוץ, אז נשארתי במזגן. אבל בערב הייתי חייב לקפוץ למכולת לקנות שתייה. יצאתי בשבע בערב וכמעט נחנקתי מהחום הכבד. אמרתי לעצמי שזה בטח רק בגלל שישבתי במזגן כל היום, עליתי על האופניים ונסעתי למכולת (קילומטר אחד). מסתבר שלילה אחד של שינה לא מספיק כדי לרכך את השרירים הכואבים בתחת מהנסיעה אתמול. רכבתי בעמידה ברוב הדרך.
בכניסה חזרה למלון הדירות פגשתי אוסטרלי שחזר מהחוף והתחלנו לדבר - הוא אמר לי שזה ראש השנה הכי חם אי פעם! 45 מעלות! עכשיו שבע וחצי בערב והטמפרטורה בחוץ 40 מעלות. מזכיר לי את שבטה.

אז עכשיו אני בחזרה במלון ולא בטוח מה לעשות. כנראה אלך לחדר כושר, אפעיל את המזגנים בכל הכח, אחזור לחדר שלי לאכול ארוחת ערב, אראה קצת טלויזיה ואז אחזור לחדר כושר להתעמל בטמפרטורה נורמלית.