A run around the lake during lunch

שלום,
כפי שכתבתי אתמול, היום הצטרפתי לקבוצה שרצה מסביב לאגם במקום ארוחת צהריים. זה היה פשוט נהדר - גם ההתעמלות, וגם הנוף. אפילו מזג האויר היה מושלם, הטמפרטורה עלתה לאיזור העשרים מעלות, והרוח הייתה קרירה.
לקח לנו בערך 32 דקות לרוץ קצת יותר משש קילומטר, שזה קצב טוב, וננסה לשפר ביום חמישי.

אז עכשיו אני מפנק את עצמי בשתי פאי בקר בתנור. הפאי הוא המאכל הלאומי פה. כמו הפלאפל בישראל, חנויות הפאי נפוצות כאן ומוכרות עוגות בקר קטנות לאנשים ברחוב לאכול כחטיף לארוחת צהריים.
אני חושב שמחר הגיע הזמן שאני אנסה את הפאי האולטימטבי שהם מכינים פה - פאי רועים (sheperd's pie). זה נראה מאד מורכב, אבל ידיד אוסטרלי הסביר לי שהטריק הוא לתפוס את הרועה, ואז הכל פשוט.

או, התנור מצפצף - זמן לאכול.

Skiing in Canberra

בסוף השבוע האחרון עליתי שוב להרים, הפעם בשש בבוקר, עם כל הציוד ההכרחי. לקחתי מכנסיים מיוחדות, ג'קט סקי חסין מיים, גרביים מחממות, כובע ומחמם צואר, כפפות, שכרתי שרשראות שלג ,מגלשיים ומגפיים.
למעשה, היה לי הכל חוץ מהמצלמה ששכחתי בבית. אז אין לי תמונות להראות לכם!

הסקי היה מעולה. טוב, אז השלג היה יותר קרח משלג, אבל עדיין היה הרבה יותר טוב מכל הפעמים שהייתי בחרמון, והאתר הרבה יותר טוב מהאתרים שהייתי בהם ברומניה ויגוסלביה. המסלולים רחבים, יש המון רכבלים ושאר מעליות, ולא משנה כמה צפוף היה במגרש החניה, התורים היו קצרים, ואף אחד לא התנגש באף אחד אחר. מדהים!

חוץ מזה אין הרבה מה לדווח. ברכות החלמה לאח שלי ירדן בבית החולים - אני מקווה שהכל יעבור בקרוב.

Ski jump contest in perisher blue

היום הלכנו לראות קצת שלג (שבוע הבא נלך לסוף שבוע של סקי). מסתבר שהיום היתה תחרות של קוקה קולה לקפיצות. צילמתי כמה תמונות וכמה קליפים. התמונות למטה. הסרטים בסוף: הנוף בדרך נראה בערך ככה לשעתיים בערך:

אחרי שעתיים התחלנו לראות שלג באופק:

בדרך לאתר השלג מישהוא הקים מזרקה ליצירת שלג :

סוף סוף הגענו לאתר. יותר גדול מכל האתרים שהייתי בהם עד עכשיו, וזה רק אחד מכמה אתרים שיש שם בסביבה!

מסתבר שהגענו בדיוק בזמן לראות תחרות קפיצה חופשית.







הנה הנוף מלמעלה.

להלן סרטים קצרים של הקפיצות. האיכות טובה יותר במקור, אבל כדי לראות באינטרנט אני חושש האיכות יורדת. jump 1 jump 2 jump 3 jump 4

שבוע הבא אני עולה לעשות סקי בעצמי לסוף השבוע. מחר - גולף!

Unique World Kick Off Party

שלום.
כפי שהבטחתי, תמונות ממסיבת תחילת השנה הפיננסית.
היום התחיל בארוחת בוקר

כמובן שאותי תפסו מנקה את הפה
שאחריה נאומים של ראשי החברה על מצב החברה ותוכניותיה לעתיד.

כולם התייצבו בלבוש לא רשמי (חוץ מפרננדו שהופיע בחליפה מהודרת ונאלץ לסבול מזה שכולם העירו לו).
אחרי ההסברים והמצגות יצאנו למרפסת של בית המלון (שנמצא מעל הנמל התיירותי היפה darling harbor) לאכול ארוחת צהריים ולדבר.

אחרי ארוחת הצהרים שמנו כולנו את סרט הראש הספורטיבי עם הלוגו של החברה שקיבלנו, ישבנו בחצי גורן, כל אחד קיבל תוף, ותופפנו תחת הנחיה של קבוצת מתופפים מקצועיים.


ניסיתי לשוא להסביר להם שאפילו בבימת נוער הרשו לי רק לעשות עם השפתיים ושלאבא שלי יש פטור מלמחוא כפיים בקומזיצים, אבל הם התעקשו. למרבה המזל היו כל כך הרבה אנשים שאני בספק אם מישהוא חוץ מאלו שישבו מסביבי שמעו.
אחרי התיפוף פרשנו להפסקת צהריים וכולם הלכו הביתה להחליף בגדים לערב הגדול. מכיוון שאני ממילא הייתי במלון לייד המשרד, ופרננדו ממילא היה לבוש לחתונה, הלכנו שנינו למשרד לשחק פינג-פונג. הוא ניצח 21-1 במשחק הראשון. כנראה שזה מה שקורה כשלא מתאמנים!
בערב חזרנו כולנו לבית המלון, הפעם כולם בלבוש הכי חגיגי. כל הבנות בשמלות, כל הבנים בחליפות. לפני שהתחיל הארוע שוב התכנסו להרמת כוסיות בלובי

בתמונה - אני, פרננדו והטכנאי הראשי של החברה (שהוא איש קומנדו במילואים -החלפנו חוויות צבא)
חבר טוב שלי בשם מנדיפ (פ דגושה) הופיע לבוש בלבוש הודי מסורתי, למרות שהוא נולד וגדל באוסטרליה:

הבחור גם ככה כמעט מטר ותשעים. עם הטורבן הרגשתי כמו גמד
במהלך ארוחת הערב חולקו פרסים שונים, בניהם רציניים (צוות השנה, פרוייקט השנה, עובד השנה וכן הלאה) וכמה...שונים ומפתיעים. לא אמרו לנו מראש על מה אפשר לקבל פרס, ואני בטוח שאם היינו יודעים אולי הבחור הזה לא היה מקבל את הפרס על הנעליים המוזרות ביותר:

פרס נוסף היה על הריקוד המופרע ביותר במהלך התיפוף בצהריים. הבחור הנל הגיע למקום שני כשהוא הדגים לנו את ריקוד התרנגולת בעלת רגל אחת. זהו ריקוד בריטי עתיק יומין בו הרוקד תופס את כף רגלו ביד אחת, וקופץ על הרגל השנייה בכל הכיוונים תוך צעקות בקצב המוזיקה. למרבה הפלא, הוא לא זכה. דמיינו את הריקוד הזוכה!
היה גם מופע קסמים על ידי אחד העובדים שהוא חובב (לא רע) והערב הונחה על ידי איוון (שקוראי הנאמנים כבר מכירים) מלווה בבדיחות שעזרו בזמן ההמתנה בין הפרסים והמנות השונות.

האוכל היה בסדר. הושיבו אותנו בצורה אקראית בשולחנות, ובאמצע הערב החליפו לנו מקומות - שוב באופן אקראי כדי שנוכל להכיר את כולם.
בחצות עזבנו את המלון והלכנו למועדון בנמל, שם ישבנו ושתינו (אוקיי - הם שתו. לי מספיקות שתי כוסות יין אדום בערב אחד). בשתיים בלילה מנדיפ (פ דגושה - זוכרים?) לקח אותי ל "harry's" - מזנון אוסטרלי שהוא חובה לכל מי שמגיע לסידני. המזנון פתוח 24 שעות ביממה ומגיש מאפים שונים- meat pie, chicken pie, veggie pie ונקניקיה בלחמניה. מכיוון שכבר אכלתי את ה meat pie שלהם בעבר (מצויין) הלכתי על הנקניקיה, עם חרדל וצילי קון קרנה. בחיים לא אכלתי נקניקיה בלחמניה טובה כלכך (טוב, זה היה בשתיים בלילה - דברים כאלו קורים).
עכשיו אני בחזרה בקנברה, סופר את הימים...כמה נשאר?