יום בקנברה-סיטי

מצטער על העיכוב בעדכון – לא הצלחתי למצוא מקום להתחבר לאינטרנט עם הלפטופ (עם העברית) שלא עולה הון תועפות ושלא מצריך שאסחוב את המחשב הכבד הזה למרחק עצום. כן, עוד שבועיים עברו בקנברה – והאופניים עובדות קשה... קנברה היא עיר די רגועה, אין הרבה מקומות "לבלות" בהם, אם ב"לבלות" אתם מתכוונים לבארים או מועדוני לילה. מצד שני, מבחינת נופים וטבע, קנברה היא פנינה של ממש. בזמן שרכבתי כאן מסביב חשבתי איך אתאר לכם את המקום, ופתאום קלטתי שעולם המטאפורות שלי מצומצם מאד. כל פעם שאני רואה את האגם אני חושב "כינרת" או "החולה". הרחובות כאן מזכירים לי קיבוצים בנגב או מסביב לכנרת (שימו לב בתמונות למדרכות הבטון). השדות עם שיחי השמיר הענקיים מזכירים לי את השדות של מזכרת בתיה – חולדה, וההרים את הגליל (אם הגליל היה שופע באקליפטוסים). אבל האמת היא שכל כמה שהמקום דומה, הוא גם שונה. הניחוש שלי הוא שבעלי החיים פה התיאשו מלנקות את עצמם מכל השריפות שיש פה כל הזמן ופשוט בחרו בצבעים שחורים. זה כולל עורבים מכוערים: שקנאים שחורים: ברבורים שחורים: והיחידים שנראים קצת חמודים הם הברווזים: חמוד...

התמונות האלו נלקחו מרכיבת אופניים מסביב לאגם. לקנברה יש אגם מלאכותי גדול – גדול מאד. רכיבה מסביב לו לקחה כשעה – שעה וחצי, והנוף מושלם. הריח קצת פחות (אחרי הכל אגם מלאכותי זה פחות או יותר מיים עומדים) אבל יש הרבה אנשים שעושים ספורט ימי – חתירה בקיאקים, מפרשיות קטנות, סירות על שלט רחוק ואפילו אמבטיה עם הכלבים: אבל מסביב לאגם יש מסלול הליכה\רכיבה נפלא שעובר במדשאות, חורשות וגשרים קטנים. בערך באמצע האגם יש אי קטן עם גשר המחבר אותו ליבשה, ועל האי יש מגדל פעמונים ענק שנבנה ב1969 על ידי האנגלים כמתנה לאוסטרליה לכבוד יום ההולדת החמישים (אם אני זוכר נכון) שלה. הפעמונים מצלצלים באופן מאד מיוחד, שאני חושש שעולם המטאפורות שלי פשוט לא מכסה. אם ממשיכים על האגם לכיוון מזרח, מגיעים לנחל שיוצא ממנו – נחל מולונגלו. הדרך נראית כאילו היא ממשיכה אל המדבר וכאילו אתם יוצאים כבר מקנברה, אבל אם לא מתייאשים (כפי שכמעט קרה לי) ונצמדים לאגם, מגיעים לגשר שעובר מעל הנחל, ועולים על דרך שחוצה שדות מעובדים. כאן ראיתי לראשונה מאז שהגעתי הנה פרות. עכשיו אני יכול להיות בטוח שהבקר שאני אוכל הוא אכן בשר פרה ולא משהוא חשוד...זה מאד מוזר איך פשוט לא רואים פה חיות גם באזורים הכפריים. במיוחד לאור העובדה שכמעט כל המקומות שמוכרים עוף טוענים שהעוף הוא free ranged, כלומר אין לולים. ממה שהוסבר לי אין כאן רפתות ולולים – החיות משוחררות למרעה ולכן נדיר לראות אותם בשדות – השדות כל כך גדולים שיש אולי פרה לכל קילומטר רבוע, ורובם מתחבאים בצל. אה, כן – צל...הטמפרטורות פה לא ירדו מתחת ל 25 מאז שהייתי פה, עם ממוצע של 34. מצד שני, חצי מהזמן שהייתי פה היה גשום. גשם ב 30 מעלות...עולם מוזר. אם לא התייאשתם והמשכתם עם הדרך, תגיעו לפארק הטבע של קנברה. כאן רואים עצים נדירים (לא ממש התעמקתי בשלטים, מצטער) ולהפתעתי, בגלל הקרבה לשדות – ארנבים! ולא סתם ארנבים – כאלה עם ישבן ענק ומלא פרווה ובגודל שיכול להתחרות עם כלבים קטנים. יש לי הרגשה שאיזה קנגרו היה שובב עם איזו ארנבת... למי שתוהה למה אין פה תמונה של החמודים – זה רק בגלל שעד שהוצאתי את המצלמה הם נעלמו בשדות. קשה להאמין שבשנת אלפיים ושש יש עדיין ארנבים שמאמינים שאם יצלמו אותם זה יגנוב להם את הנשמה! הפארק הקטן מאד מזכיר את פארק החולה (מצטער על המטאפורה – הייתי חייב) אם רק בהחולה היה מסלול אופניים מושלם. בביצות אפשר לראות עוד סוגים של ציפורים, ואפילו ראיתי שקנאי לבן ענק – אבל הזום במצלמה לא מספיק טוב כדי להראות אותו, וכל התמונות היו מטושטשות. מישהוא יכול להלוות לי אלף דולר למצלמה טובה? והכל פשוט חמש דקות מהדירה..יום חמישי הקרוב הוא "יום אוסטרליה" – משהוא כמו יום העצמאות, ויש בימה על שפת האגם שעליה יהיו מופעים מוזיקלים לתוך הלילה. לא צילמתי את הבימה, אבל צילמתי את האגם ממקום מאד קרוב אליה ומה לגבי העיר עצמה אתם שואלים? מרכז קנברה הוא לא סידני. הוא אפילו לא רחובות, ואולי נמצא איפהשהוא בין גדרה לגן יבנה. שלא תבינו לא נכון – יש מדרחוב גדול ומרווח, עם חנויות מסביב, קניון (קטן יחסית לסטנדרטים שלנו) ונגני רחוב והכל. אבל הכל קטן ורגוע – מאד רגוע. חשוב לזכור שקנברה היא בסך הכל עיר הבירה של אוסטרליה – חוץ ממשרדים ממשלתיים אין כאן כלום וזה אומר שכולם פה פקידים ממשלתיים, עורכי דין ופוליטיקאים – מה שמסביר למה קנברה היא המקום היחיד באוסטרליה שבו מותר למכור זיקוקים ופורנוגרפיה... ההמסעדות כאן, כמו בכל אוסטרליה מגוונות – יש הרבה סיני\יפני\קוראני, איטלקי, לבנוני ואמריקאי. המלצות שלי 1. Sushi-bahn מסעדת סושי יפנית בקצה המערבי של המדרחוב –מי שאוהב סושי יכול לשבת על המסוע הממונע ולבחור את המנות שלו, אבל מי שלא (כמוני!) יכול להזמין נודלס (אודון) עם עוף פשוט נפלא! גם הנודלס מהאורז טובים, אם לא מפריע לכם לאכול אוכל שקוף. 2. Godori מסעדה קוריאנית באמצע המדרחוב מגישה מנה חריפה בקדרת אבן, המורכבת מאורז, ביצה, ירקות ואפשרות לתוספת בשרית. חריף (אפשר גם לא, אבל למה???) וטעים! 3. Woodstock – סטייקיה\פיצרייה השולטת על הצד המערבי של המדרחוב. האוכל לא עד כדי כך טוב, אבל המחירים הגיוניים והאווירה טובה בפנים או בחוץ. 4. המסעדה האחרונה נמצאת בפרוור בשם "דיקסון" בצפון העיר לכיוון ההרים. דיקסון זה למעשה ה Chinatown של קנברה, עם מרכז קניות המלא בכל טוב – מקדונלדס, קנטקי פרייד ציקן, ברגר קינג וכו. אבל בין כל אלו פזורות מסעדות סיניות קטנות, מהסוג שצריך לבקש אם רוצים מזלג. זאת שאני אכלתי בה היתה טובה מאד – אבל אני לא יודע איך קוראים לה – לקח אותי לשם ידיד סיני מהעבודה (דיויד ליו) אחרי משחק טניס במגרש של ידיד אחר מסרי לנקה (גאיאן פייריס). אם מישהוא יתעקש, אני יכול לברר את השם והכתובת ואפילו מה לעזאזל אכלתי (אין לי מושג) אה כן, שיחקתי טניס...להגנתי אגיד שזה היה אחרי רכיבה של 8 ק"מ לבית של גאיאן, אבל בלי תרוצים, הפסדתי בכל משחק. טוב, לא שיחקתי כבר 15 שנים – אבל גיליתי מחדש עד כמה זה כיף (לשחק. לא להפסיד. להפסיד זה לא כיף). נראה לי שכשאחזור לסידני אחפש לי שותף ואנסה לשפר את המשחק, או לפחות להפסיד יותר בכבוד. תהיו סבלנים – אני מבטיח לכתוב.